The Club

שם האוסף: The Club

תת כותרת: להיטי כפרי הנופש בים התיכון - מהדורה חדשה! - 13 להיטי ענק ומחרוזות-נוסטלגיה!

חברת תקליטים: CBS/ אן.אם.סי

שנה: 1989

עריכה: בדיסק לא רשום, אבל שני האוספים המקוריים, על תקליט, נערכו על ידי משה מורד, אז אני משער שזה הסיפור גם כאן

מק"ט: 465542-2

רשימת שירים:

1. Gipsy Kings - Bamboleo (3:25)

2. Herbert Pagani - La Bonne Franquette (3:55)

3. Tahiti - Agadou (2:16)

4. Eddy Grant - Gimme Hope Jo'anna (Album Version) (4:00)

5. Enrico Macias - Zingarella (3:50)

6. Madrid Session Singers - Y Viva Espana (3:29)

7. X-tra Large - Spanish Disco Mega Medley (8:55)

8. Gino Marinello Orchestra, The - Yeke Yeke (with Singers) (2:37)

9. Samy Goz - La Fiesta Hot Medley (7:02)

10. Party-Poppas - Twist Medley (8:14)

11. Rene - French Connection '88 (Short Radio Version) (4:34)

12. Jordi Pou and Paco Penarand - Rumba Mix (Saboreando A Peret) Disco Medley (4:14)

13. Tokens, The - The Lion Sleeps Tonight (Club Mix) (3:43)

עטיפה: שלא במפתיע, אין כאן קרדיט מעצב, הרי שמדובר בנסיון זול למכור מוצר באמצעות פורנוגרפיה. העטיפה מציגה אישה צעירה, טופ-לס, עם טקסט שמקיף אותה. איך קרה שאישה עירומה כיכבה על עטיפה של מוצר שנמכר בחנויות תקליטים, מקום שגם ילדים ונוער הסתובבו בו? אז ככה: הגישה לעירום נשי בפרסומים ובתקשורת היתה הרבה יותר מתירנית בשנות השמונים, בהשוואה להיום. אני זוכר שחזה נשי הופיע די הרבה בעיתונים כמו ידיעות ומעריב, דבר שלא היה מתקבל היום ואני אפילו זוכר פרסומת לחברת ריהוט במעריב לנוער, מגזין שפנה לטינאייג'רז, שכללה אישה ערומה. זה נשמע מוזר, בטח בהתחשב בכך שאנחנו חושבים שככל שהזמן נע, אנחנו נהיים יותר ליברלים, מה שמוכיח שפרסום עירום נשי כדי למכור הוא לא כלי ליברלי, ההיפך מכך. גם עטיפות של תקליטים, שכללו עירום הוא דבר שנצפה לא מעט בעולם בסבנטיז ובאייטיז, אני יודע אפילו שיש לכך אספנים די רציניים. נסו להקיש "Sexy LP" בשורת החיפוש באיביי ותיווכחו עד כמה תקליטים כאלו יש. בכל מקרה, מה שאולי היה נראה ליגיטימי אז, הוא לא כזה היום. אולי ההתחסדות הזאת מוגזמת, אולי אפילו התינוק העירום על העטיפה של נירוונה לא היה מתקבל היום, אבל סבבה. שיהיה ככה. זה שזה לא קיים במקומות אחרים. ציון עיצוב: 0

עטיפת התקליט של חלק 2

ביקורת ורקע: "The Club" הדיסק הוא אסופה שכוללת את מיטב הקטעים משני תקליטים, "Le Club" משנת 86', שכולל את אותה עטיפה כמו של הדיסק ו"The Club 2", שכלל "סתם" אישה בבגד-ים, מורמת על ידי שני גברים חסונים. כשהדיסקים החלו להכנס חזק לשוק, אן.אם.סי חיפשה להוציא מחדש כמה מהאוספים המצליחים שלה מהחצי השני של האייטיז, אוספים שיצאו במקור רק על תקליטים וקלטות, הפעם על גבי דיסקים. בין האוספים האלו היו, כאמור, סדרת "The Club" וגם "צפיחית בדבש", "Europarade", ו"אגן הים התיכון". אל כל האוספים האלו אני מקווה להגיע בעתיד.

קצת יותר ספציפית על "The Club", מדובר על אסופה ברוח מוסיקת ההרקדות של כפרי הנופש של קלאב-מד שהיו מאוד פופולאריים באייטיז. מדובר במוסיקה עם גוון לטיני, שהתאימה במיוחד להרקדות בבריכה ושבישראל תפסה בצורה יוצאת דופן. לא היית צריך לנסוע עד לאיזה קלאב-מד בחו"ל, יכולת לקבל את אותה מנה של "אגאדודודו" בבריכות של המלונות באילת, טבריה או נתניה, השטאנץ הזה תפס בכל מקום. CBS/ אן.אם.סי כמובן שתפסו על איזה טרמפ בשני האוספים האלו וגם הד ארצי ופונוקול הוציאו אוספים כאלו באייטיז. "Le Club", התקליט הראשון, היה המצליח מביניהם. הדיסק, שלא במפתיע, גם מכר יפה.

ציון: 7

ערך אספני: 60 ₪