Cooler 2

שם האוסף: Cooler 2

תת כותרת: מוסיקה שחורה לשעות הכחולות

חברת תקליטים: IMP

שנה: 1998

עורך: יורם ואזאנא, איתמר חובב וגל ארבלי

הפקה: גל ארבלי, יניב ישעיהו, אסנת יאיר וטלי חובב

מק"ט: 2050

רשימת שירים:

1. Navigators - Come Into My Life (Radio Mix) (3:27)

2. Brand New Heavies, The - You've Got A Friend (Radio Version) (3:22)

3. Lutricia McNeal - Ain't That Just The Way (Extended Version) (4:25)

4. 4 The Cause - Stand By Me (3:40)

5. Short Cut - Do You Really Want To Hurt Me (Radio Mix) (feat. R.C.) (3:55)

6. 2 Brothers On The 4th Floor - Do You Know? (Radio Version) (feat. Des'Ray and D-Rock) (3:40)

7. Sweetbox - Everything's Gonna Be Alright (Radio Version 85 Bpm) (3:10)

8. Swingfly - Street Life (Original Version) (3:22)

9. Robbie Crown - Say A Little Prayer (3:28)

10. X-System, The - Tell Me Why (Radio Mix) (3:02)

11. Billy Bear - Careless Whisper (feat. Darrel Bell) (3:53)

12. Melody - You Are My Destiny (3:34)

13. Down Low - Johnny B. (Video Mix) (3:59)

14. Course, The - Ring My Bell (R & B Radio Mix) (feat. Mondane) (3:41)

15. Awesome - Rumours (Club Mix) (4:09)

16. Dr. Alban - Long Time Ago (Bundes Radio Mix) (4:10)

17. Da Vinci - Nostradame (Single Mix) (feat. Trooper) (4:16)

18. Trey D - Mirror Mirror (Radio Edit) (3:31)

עטיפה: עיצוב של אורי גרזון. העטיפה של חלק 1, הפעם על רקע וגוונים כתומים. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: חלק 2 של "קולר", שיצא שנה אחרי החלק הראשון, ממשיך באותה נוסחה של חידושי R&B ללהיטים וותיקים (עשרה מהקטעים! יותר מחצי מהשירים באוסף), ביחד עם עוד כל מני קטעי סול, בעיקר אנונימיים, שהתקבלו מחברות תקליטים גרמניות, הולנדיות ואיטלקיות. הד-ארצי והליקון תרמו שלושה קטעים לאוסף הזה, שבסך הכל כולל ארבעה להיטי ענק (הקטעים 2, 3, 4 ו-7), שסייעו מעט לאוסף הזה למכור בצורה סבירה. חייב לציין שלמרות שעל פניו זה נראה אוסף מקושקש, האוסף הזה מאוד נחמד ונעים להאזנה והחידושי סול/R&B ללהיטים וותיקים זה קטע היסטרי.

ציון: 7

ערך אספני: 10 ₪

Cooler

שם האוסף: Cooler

חברת תקליטים: IMP

שנה: 1997

עורך: יורם ואזאנא

הפקה: גל ארבלי, יניב ישעיהו, אסנת יאיר וטלי חובב

מק"ט: 2037

רשימת שירים:

1. Braids, The - Bohemian Rhapsody (Radio Mix) (3:55)

2. Alternative Experience - All Around The World (Original Mix) (feat. Melanie) (4:51)

3. Re-Wind - On My Own (Vocal Extended Mix) (4:29)

4. Blueboy, The - Remember Me (Sure Is Pure 7 Edit) (3:45)

5. Gabrielle - Walk On By (3:12)

6. Alexander O'Neal - Baby Come To Me (Dynamic Mix) (with Cherrelle) (3:59)

7. Teeko X - Killing Me Softly (Soul Mix) (feat. Rod D.) (3:52)

8. Donna - You'll See (Spanish Down Beat) (5:18)

9. Fran-key - The Power Of Love (feat. Paris Red) (4:16)

10. Sandy B - Make The World Go Round (4:46)

11. Bif Naked - My Whole Life (3:54)

12. Breeze - La Plage (Dip Dip Didi Dip ...) (The Native Radio Edit) (3:50)

13. Scooter - Scooter Del Mar (4:57)

14. Chicane - Offshore (Original Version) (6:59)

15. Aaliyah - If Your Girl Only Knew (Radio Edit) (3:50)

16. Rolling Rose - Paint it Black (feat. Vered Harari) (4:05)

17. Tyra - Diggin' (Radio Edit) (3:31)

עטיפה: עיצוב של אורי גרזון. שחיין אפריקאי זועק מחוץ למים. עטיפה מאוד אייקונית, אבל לא לגמרי ברורה בהקשר שלה לסדרה הזאת. בכל מקרה, אותה עטיפה, עם שינויים קוסמטים אחת מהשניה, ליוותה את הסדרה למשך כל פרקיה. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: "קולר" היא אחת הסדרות הכי יוצאות דופן של חברת IMP. החברה, שהוציאה כמעט אך ורק אוספי דאנס על שלל גווניו, חרגה כאן ממנהגה והוציאה סדרת מוסיקת נשמה (Soul)/R&B. "קולר" היתה תוצר של אופורטוניזם שנוצר ב-IMP, שהוביל להשקת הסדרה הזאת. בניגוד לעבר, ש-IMP הרכיבה את הרפרטואר שלה בקניית זיכיון לישראל על קטעים בודדים, מחברות תקליטים אירופאיות שהתמחו במוסיקת דאנס, בסוף הניינטיז ב-IMP חברו ל-Edel, חברת תקליטים גרמנית עולה, שברפרטואר שלה היה יותר מקטעים בודדים, פה ושם, שהתאימו לאוספים שלהם. סיפרתי קצת על הקשר של Edel לחברות תקליטים ישראליות בסקירה על האוסף "Summer Party" של פונוקול, אני ארחיב כאן קצת ואספר ש-Edel, כאמור, לא התעסקה רק בדאנס וברפרטואר שלהם היה גם פופ, רוק, רגאיי וגם לא מעט מוסיקה שחורה. מהתחום האחרון IMP יכלו לאסוף מספיק קטעים כדי להרים את הסדרה "קולר". כמובן שהיו עוד גורמים שעזרו ל-IMP להרים את הסדרה הזאת, גורמים שהיו מאוד הכרחיים, מכיוון ש-Edel, למרות הכוונות הטובות, לא הצליחה ממש להרים אף להיט סול, למרות שלל ההחתמות שלה. כך, מתוך ארבעת הפרקים של "קולר", 13 קטעים נלקחו מהרפרטוארים של חברות התקליטים הלועזיות האחרות בארץ (BNE, פונוקול, הד-ארצי, הליקון ואן.אם.סי), שבגדול, 13 זה גם מספר הקטעים שנכללו בחלק 4 של הסדרה. כך שבעצם החברות האחרות בנו רבע מהסדרה. אפשר לזלזל בזה, אבל כאן בעצם היתה תמונה הגאוניות של IMP. ביכולת להרכיב אוספים, גם אם בידיים היה להם מעט מאוד.

מוסיקלית, "קולר" היא סדרה לא רעה. היא מעבירה וייב יפה של מוסיקת סול. אבל למרות זאת, אין בה יותר מדי. בהתחשב בכמות הלהיטים בתחום הזה שהיו בשנות התשעים, "קולר" הסתמכה בעיקר על הקטעים ש-IMP קיבלה מחברות אחרות בארץ ובכל מני חידושי R&B ללהיטים ידועים, חידושים די זניחים. למרות כל אלו, יצאו לסדרה ארבעה פרקים והיא זכתה להצלחת מה. עוד מילה קטנה לקטע מספר 16, החידוש הטריפ-הופי של ורד הררי וגרי וולודבסקי ללהיט של הרולינג סטונס, קטע מאוד חריג בנוף היצירה הישראלית, ששווה לחפש אותו.

ציון: 7

ערך אספני: 10 ₪

המצעד הלועזי השנתי של 1984 ברשת ג'

ביום שני האחרון (20.6.2016) ציינו בתחנת הרדיו של רשת ג' יומולדת 40 לערוץ, בחצי יום שידורים מיוחד. החגיגות כללו שחזור של כמה מהתכניות הנוסטלגיות של התחנה, חלקן מהעידן שהתחנה שידרה מוסיקה לועזית, עד 1997. כתבתי כאן לא מעט על הקשר בין רשת ג' לחברות התקליטים הישראליות. תחנת הרדיו הציבורית, שהוקמה ב-1976 והפסיקה לשדר מוסיקה לועזית כעבור 21 שנים, היתה הפלטפורמה המרכזית של חברות התקליטים בארץ לקידום המוסיקה שלהם, אם הלועזית ואם העברית.
עוד סיפרתי בעבר עד כמה סגירתה של ג' היתה משמעותית לתעשיית המוסיקה המקומית ועד כמה הפעולה הזאת היתה מהסיבות המרכזיות לקריסתן של כל חברות התקליטים המקומיות, מלבד הליקון. לסיבה הזאת כמובן שנלוות סיבות נוספות, שהן תוצר של שינויים בדרכי צריכה ויש כמובן כאלו שיטענו שזאת הטכנולוגיה שהרגה את התעשייה המקומית. כמובן שגם סיבות אלו רלוונטיות, אבל אני לא כאן להתווכח. אני כאן כדי להסכים על משהו שהוא קונסצנזוס בקרב חובבי מוסיקה ורדיו בישראל - וזה שרשת ג' הלועזית חסרה. מאוד.
רשת ג' הוקמה ב-20 ליוני 1976, שזה חודש אחרי שנולדתי. הסיבה להקמתה היתה בעיקר הפחד של הממסד מהתחנה הפיראטית של "קול השלום", שהחלה לשדר כמה שנים לפני כן והפכה למעצבת דעה מרכזית. תחנת פופ ממסדית היתה התשובה הטובה לכך.
כמו שנולדנו ביחד, גדלנו ביחד, אני וג'. כבר כילד קטן אני זוכר את הצלילים שבקעו מהרדיו שאמא ואבא הקשיבו לו. "על בטוח" בשבת בבוקר, שירי הפופ המסונטזים בנסיעות באוטו ולהיטי הקיץ, שנוגנו בבקרי החופשים. כשגדלתי קצת, בגיל 7-8, למדתי להפעיל את הרדיו בעצמי ורשת ג' הפכה בשבילי להתמכרות. הייתי מקשיב לתחנה במשך שעות. מ"הכה את התקליטיה בבוקר", דרך "לי ולך שיר וברכה" ו"שלושים בצל" בצהריים, ל"חדש חדיש ומחודש" אחרי הצהריים ועד ל"מצעד הפזמונים" בערב. הייתי מקליט שירים, שולח גלויות לתחנה, מעריץ אותה. אמא שלי עודדה את התחביב (לו היה שותף גם גידי, אחי הגדול) והיא לקחה אותנו לשידור חוץ שרשת ג' ערכה בחג פורים של שנת 84' במתחם תחנת הרכבת הישנה בירושלים. שוש עטרי הגישה את האירוע ואני זוכר שזה היה מפעים. היו שם עשרות אלפי צעירים וצעירות, כולם עומדים מול אולפן נייד עם הגברת חוץ טובה, מקשיבים לשידור. אנשי הרדיו שם היו כמו כוכבי רוק ואני וכל השאר היינו המעריצים ההיסטרים.
מבין כל התכניות שרשת ג' שידרה, השיא, כל שנה, היה בשידור "המצעד הלועזי השנתי". המצעד הורכב מעשרות אלפי גלויות של מאזינים והוא שודר בצהרי השבת האחרונה של כל שנה וזכה לרייטינג של 100 אחוז. כולם שמעו אותו, כולם רצו לדעת מה יהיה שיר השנה, מי תהיה להקת השנה ומי הם זמר וזמרת השנה.
את המצעד השנתי הראשון שלי, זה של 1984 אני זוכר טוב במיוחד. אותה שוש עטרי הגישה, ביחד עם המגיש הקבוע של המצעד, יגאל רביד. העורך בני דודקביץ' סיפק אינפורמציה מצויינת והשידור היה מותח וקולח. כזה שנחקק בזכרוני שנים. מאז לא פספסתי מצעד שנתי, עבורי ועוד רבים - זה היה חג.
אמצע שנות השמונים היו השיא של רשת ג'. בעולם פרחה מוסיקת הגל החדש ובישראל רשת ג' היתה הביטוי שלה. ההצלחה של התחנה היתה עצומה והטעם של רוב הישראלים בני 35 עד 50 הוא תוצר של החינוך המוסיקלי של התחנה הזאת בשנים ההן.
למרבה הצער, זה לא נמשך זמן רב. שש שנים אחרי אותו שידור חוץ בפורים, הייתי בעוד שידור חוץ של התחנה, ברחבת תיאטרון ירושלים. רשת ג' היתה אז משהו אחר. זה היה ב-1990, השפל הגדול של התחנה. הדור שייסד אותה החל להתבגר ודור חדש לא החליף אותו. עם שינוי העשורים, ג' פתאום החלה להחשב כאנכרוניסטית, כלא קולית, אפילו קצת כבדיחה. אחרי הכל - ג' היתה התחנה שבחרה באותה שנה את "למבדה" כשיר הגדול בכל הזמנים.
בניגוד לעשרות האלפים שהיו בשידור החוץ בשנת 1984, לשידור החוץ ב-1990 הגיעו רק שלושה אנשים. אני ועוד שניים (אחד מהם, רועי אופיר, הפך להיות אחד מחברי הטובים. תודה לך ג' גם על זה). חלק מהרעיון בשידור החוץ היה לחלק פרסים למאזינים שהגיעו ומכיוון שהיינו רק שלושה, כולנו זכינו במשהו. המגישה, ריבי גדות, העלתה אותי שם לשידור ושאלה אותי "מה ארצה להיות כשאהיה גדול". למרות השפל של ג' באותה תקופה, עניתי מהלב: "אני רוצה להיות עורך ברשת ג'". ריבי נמסה ואני זכיתי ברגעי התהילה הרדיופונים הראשונים שלי.
בתוך השפל של ג', היה איש אחד מוכשר שבשתי ידיו הרים את התחנה. הוא היה העורך הצעיר רז ניצן, שבאמצעות רגישות אדירה למוסיקה חדשה, בעיקר מוסיקה אלקטרונית ודאנס, הצליח להרים את כל התחנה ולהפוך אותה שוב לרלוונטית. ניצן איתר את עליית הטקנו וההאוס כז'אנרים חדשניים ואופנתיים בעולם והוא היה היחיד בתקשורת הישראלית שנתן לתחומים האלו ביטוי. בעקבות ההיסטריה שהתכניות של ניצן יצרו בקרב המאזינים הצעירים של התחנה, הוא סייע בהרחבת ההשמעה של הדאנס לעוד שעות בתחנה, מה שהביא אותה לעדנה מחודשת. כמובן שזה לא היה רק ניצן שהרים חזרה את התחנה. גם ליהוקים חדשים ומלהיבים לאגף השדרנים, מנהל חדש בדמותו של אמנון שילוני ושינוס מתניים של הצוות הוותיק והמנוסה של התחנה, היו גם הם חלק מההצלחה המחודשת של רשת ג'.
אבל נחזור רגע לרז ניצן. העורך המוכשר קידם איתו את עופר נחשון כמגיש וגם אותי, לאחר שהכרנו בקליקת חנויות התקליטים הירושלמיות (ניצן השלים הכנסה כמוכר במחלקת הקלטות של החנות "יריד הספרים". אני קניתי אצלו אלבום של אירייז'ר ומאותו רגע הוא אימץ אותי...).
בתחילת הדרך הייתי מפיק שמשלמים לו בתקליטונים ואחרי שניצן עזב להולנד ב-1993, קודמתי לתפקיד עורך, כשאני בן 16 בלבד. מרחק השלוש שנים מהמפגש עם ריבי גדות נראה כמו שנות אור באותו רגע, אבל באופן מדהים עבורי - החלום התגשם.
ערכתי את "קופסת הלהיטים" עם עופר נחשון וזאת היתה תקופה פנומנלית. הצעדנו את התכנית קדימה והיא הפכה להיות התכנית המואזנת ביותר בקרב בני נוער בישראל עם 22 אחוזי האזנה לציבור עד גיל 20 ו-14 אחוזי האזנה כלליים. עשינו דברים מדהימים מבחינה מוסיקלית ורדיופונית במשך שנה וקצת, שהסתיימו כשצהל קרא לי.
לצערי הרב, שלוש שנים אחר-כך, כבר לא היה לי לאן לחזור. ג' הפכה לתחנה שמשדרת רק מוסיקה ישראלית וזה לא היה הכיוון שלי. ג' הפכה לישראלית לא בכדי. ערב המעבר לשידור מוסיקה מקומית בלבד, התחנה שוב היתה במצב לא טוב. כמו ב-1990, לפני שניצן הרים אותה, היא שוב נקלעה למשבר. התחנה היתה מיושנת ביחס לציפיות הציבור ממנה. הפורמט של כל שעה לתת סגנון מוסיקה אחר, הפסיק להיות רלוונטי. בעולם עברו לתחנות נישה, מבוססות פלייליסט וג' לא השכילה לעשות זאת. הרייטינג שלה התדרדר וקברניטיה חשבו על קונספט חדש.
הרעיון של תחנה עברית לא היה רע, אבל ההזנחה של הציבור שרוצה לקבל מוסיקה מהעולם, הוא אחת הפאשלות הגדולות של קול ישראל. רשת ג' נסגרה על רייטינג של קרוב לעשרה אחוזים. אותם עשרה אחוזים של מאזינים נזרקו לפח ולא מצאו יותר את הבית שלהם בקול ישראל. שוב, הרעיון של תחנה עברית הוא לא רע, אבל במקביל היה צריך גם על לחשוב על הבראת התחום הלועזי ולחשוב על מסגרת ראויה לו בתוך השידור הציבורי.
השבוע, כאמור, חגגו לרשת ג' יומולדת 40 ביום שידורים מיוחד. היום הזה כלל שחזור של תכניות קלאסיות של התחנה מכל שנות קיומה. חלק מהתכניות היו תכניות לועזיות מהתקופה של 76-97 והתגובות להן היו אדירות. הצמא לרדיו פופ מקומי אף פעם לא גוועה ואני בכנות מאמין שרדיו פופ עדכני בשידור הציבורי יכול לעבוד גם היום, אם הוא ייעשה נכון. הסקפטים אומרים שאין לזה מקום בעידן היוטיובים והספוטיפיים, אבל עובדה שבעולם זה עדיין עובד. תחנות הטופ 40 ממשיכות להצליח ושדר הרדיו הוא עדיין כוכב.
אני רוצה לסיים את כל המניפסט הזה עם משהו מיוחד. סיפרתי קצת על "המצעד הלועזי השנתי" הראשון שלי. זה מ-1984, עם שוש ויגאל. זכרתי את רובו בראש שלי, אבל לצערי, בקול ישראל לא שמרו את ההקלטה המקורית וחשבתי לנצח שהיא נכחדה. לשמחתי, חברי הטוב גיא אורבניאק, מצא קלטות שהוא הקליט כילד ובה רוב המצעד. הקלטות הן בנות 32 שנים והאיכות שלהן, איך לומר, לא משהו. ידידי הטוב אופיר פלג עשה עמן פלאים, לקח אותן לאולפן ועשה להן רימאסטרינג חדש, שהופכות את הכל לשמיע. ההתחלה מלאה בקטיעות של ההגשה, אבל ככל שזה מתקדם, זה משתפר. נכון, זה לא מושלם, אבל זאת הזדמנות מיוחדת ונדירה לשמוע את רשת ג' בשיאה. לשמוע רדיו פופ טוב, תמים, מושלם וסוחף ולהתבאס שאין לנו יותר כזה.

תודה מיוחדת לגיא אורבניאק ואופיר פלג על ההקלטה המרשימה הזאת

Massive Progressive

שם האוסף: Massive Progressive

חברת תקליטים: IMP

שנה: 1996

עורך: יורם ואזאנא

הפקה: גל ארבלי, יניב ישעיהו, אסנת יאיר וטלי חובב

מק"ט: 2032

רשימת שירים:

1. Commander Tom - Are Am Eye? (Original 12") (9:13)

2. Dr Kreator - In Your Mind (4:40)

3. Tow Deejays - The Cat (DJ Richard and Johnny Bass Version) (5:45)

4. Moonman - Don't Be Afraid (Non Vocal Radio Edit) (3:23)

5. DJ Panda - My Dimension (Extended Mix) (6:14)

6. Technocat - The Journey (Hard House Mix) (feat. DJ Scott) (5:48)

7. Scooter - B-Site (5:33)

8. DJ Scot Project - U (Patrick Prins Remix) (5:58)

9. Sex Alarm - Siren (Mondo Mix) (6:53)

10. DJ's At Work - Balloons (DJ Quicksilver Remix) (6:25)

11. Code 20 - Progressive Attack (DJ Crack Original Hard Trance Mix) (7:27)

12. A.Z. and Bar B. - She Questions (5:47)

13. Polyphonic - Mamy (T.R.I.P. Mix) (4:49)

עטיפה: עיצוב של אורי גרזון. נראה כמו עיצוב מודעה של סרט ישן, עם טייק עכשווי עליו. מעניין. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: אוסף הארדקור האוס נחמד, שזכה להתייחסות ולהצלחה צנועים מאוד. הקטעים כאן עם בעיקר הולנדים, בלגים וגרמנים וה-BPM מגיע כאן ל-140 פלוס, שזה די מהיר ודי היסטרי. בחירת האמנים לא רעה ויש כאן המון אמנים בפרופיל גבוה. קטע מיוחד ששווה לציין אותו, הוא קטע מס' 12, עליו חתום רז ניצן הישראלי, בתחילת דרכו המוסיקלית כיוצר בהולנד. קטע האפי מקפיץ ונדיר שלו, שבשיחה עמו השבוע הוא התוודה שהוא "ממש לא זוכר את הקטע הזה. מקווה שהוא לא מביך". אז זהו, שהוא לא.

ציון: 7

ערך אספני: 20 ₪

Progress in House 3

שם האוסף: Progress in House 3

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: 1999

עורכים: אורן קריסטל, שירה שליט ורוברט גיטלמן

הפקה: דניאל בוחניק

מק"ט: 2129-2

רשימת שירים:

1. Doug Laurent - I'm Rushin' (Extended Mix) (7:23)

2. Sean Dexter - Mankind (Original Mix) (7:11)

3. O-Zone, The - Paranoia (4:27)

4. Moon Project - Apocalyps (6:46)

5. Franky Jones - My Obsession (7:06)

6. Extreme Trax - Don't Hold Back (Techno Mix) (9:15)

7. Tom Wax and Jan Jacarta - Wormhole '98 (Marino Stephano Remix) (8:30)

8. Molecule - Secrets Of Space (Club Mix) (5:08)

9. Cherrymoon Trax - The House Of House (Moon Project Remix) (7:20)

10. Reference II - Predelay (Club Mix) (8:35)

11. Worms - Ice Storm (Extended Mix) (6:14)

עטיפה: עיצוב של יריב בן שלום. עטיפה של אוסף טראנס, פשוטו כמשמעו. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: חלק שלישי לסדרה הזאת, שיצא בשנת 99'. כנראה שהיו לסדרה הזאת קצת מעריצים, לכן היה שווה לפונוקול להוציא לה פרק כל שנה (97', 98' ו-99').

מוסיקלית, אין יותר מדי מה לספר. קטעים טראנסיים עם קריצה למועדונים, יותר מלמסיבות טבע. נחמד.

ציון: 6

ערך אספני: 20 ₪

האוסף סוקר באדיבותו של אורי פיקסלר

Progress in House 2

שם האוסף: Progress in House 2

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: 1998

עורכים: אורן קריסטל, שירה שליט ורוברט גיטלמן

מפיקים: ג'ולי כהן וענת כץ

מק"ט: 2119-2

רשימת שירים:

1. Energy 52 - Cafe Del Mar (Nalin and Kane Remix) (9:41)

2. Signum - What Ya Got 4 Me (6:49)

3. Cyclicx - Anthem II (Confusion Mix) (6:12)

4. Extreme Trax - Final Fantasy (7:00)

5. DJ Cy - Mea Culpa (Meets Sanli) (5:41)

6. Global Cee - Love, Dream and Energy (8:34)

7. Marmion - Schoneberg '98 (7:55)

8. Aqualite - Outback (DJ Taucher Remix) (7:49)

9. Melonhaus - Asset Stripper (9:45)

10. Cherrymoon Trax - Alternation (LPG) (7:12)

עטיפה: עיצוב של יריב בן שלום. עטיפה של אוסף טראנס, פשוטו כמשמעו. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: פרק שני לסדרת ה"צ'יל האוס" וה"טראנס-האוס" הבנלוקסי, שפונוקול הוציאה, שנה אחרי הפרק הראשון מ-1997. האוסף כולל בעיקר קטעים שיצאו על וינילים 12" והוא לא השאיר חותם מיוחד. למרות זאת, שנה אחר-כך, ב-1999, יצא לו פרק שלישי ואחרון.

ציון: 5

ערך אספני: 20 ₪

האוסף סוקר באדיבותו של אורי פיקסלר

Make Love Not War

שם האוסף: Make Love Not War

תת כותרת: הלהיטים הגדולים של ילדי הפרחים (64'-71')

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1996

עורך: משה מורד

מפיקים: משה מורד ואליסון מאייר

שיווק: ארז פרי

מק"ט: 20202-2

רשימת שירים:

CD1 - חלק א' - 64'-68':

1. Animals, The - House of the Rising Sun (4:30)

2. Yardbirds - For Your Love (3:57)

3. Byrds, The - Mr. Tambourine Man (2:20)

4. Byrds, The - Turn! Turn! Turn! (To Everything There Is A Season) (3:57)

5. Donovan - Mellow Yellow (3:42)

6. Hollies, The - Bus Stop (2:55)

7. Herman's Hermits - No Milk Today (2:57)

8. Seekers, The - Georgie Girl (2:21)

9. Scott McKenzie - San Francisco (2:56)

10. Davis McWilliams - Days of Perly Spencer (2:33)

11. Simon Dupree & the Big Sound - Kites (3:50)

12. Leonard Cohen - Suzanne (3:49)

13. Donovan - Lalena (2:58)

14. Blood Sweat & Tears - I Love You More Than You'll Ever Know (5:57)

15. Georgie Fame - The Ballad of Bonnie & Clyde (3:10)

16. Blood Sweat & Tears - And When I Die (4:04)

17. Tommy James & The Shondells - Crimson & Clover (3:27)

18. הצ'רצ'ילים - Too Much Love to Hear (2:27)

19. Deep Purple - Hush (4:23)

20. Steve Stills & Al Kooper - You Don't Love Me (4:14)

21. Pete Segar - Where Have All the Flowers Gone (1:54)

CD2 - חלק ב' - 69'-71':

1. Peter Sarstedt - Where Do You Go to (My Lovely) (4:43)

2. It's a Beautiful Day - White Bird (6:07)

3. Blood Sweat & Tears - Spinnig Wheel (4:08)

4. Fleetwood Mac - Albatross (3:06)

5. Hollies, The - He Ain't Heavy, He's My Brother (4:17)

6. Donovan - Atlantis (5:01)

7. Amen Corner - (If Paradise is ) Half as Nice (2:50)

8. Chicken Shack - I'd Rather Go Blind (3:15)

9. Santana - Black Magic Woman (3:15)

10. Christie - Yellow River (2:44)

11. Mashmakhan - As the Years Go By (3:46)

12. Pacific Gas and Electric - Are You Ready (5:47)

13. Deep Purple - Smoke on the Water (5:38)

14. Raiders, The - Indian Reservation (2:55)

15. Janis Joplin - Me And Bobby McGee (4:31)

16. Don McLean - American Pie (4:13)

17. Joe Cocker - Whit a Little Help From My Friends (9:21) 

עטיפה: עיצוב של הילית בן מאיר. צילומים: קובי ישראל. דוגמן: רביב מור. איפור וסטיילינג: הלן אמויל. ביגוד: ציפורה ישראל. הפקה מושקעת עם דוגמן בחזות היפית-סיקסטיזית, שמודבק לתוך תמונה של סצינה היפית מהעבר. הדוגמן מככב גם בחוברת הפנימית, אבל למרבה הצער, העיצוב של העטיפות הפנימיות של כל דיסק ודיסק, קצת עלובים. פרויקט יפה מאוד, אבל לא מושלם. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: הרבה אוספי סיקסטיז יצאו בארץ משנות השבעים ועד, פחות או יותר, היום. למרות שהסיקסטיז היו עשור מגוון מאוד, אוספי העשור האלו שיצאו בארץ בסבנטיז ובאייטיז נטו ליפול לכיוון השמאלץ, שזה לא דבר רע, אבל זה לא הכל.

בשנות התשעים התחלנו לראות שינוי מגמה ביחס לאוספי הסיקסטיז בארץ. עם עליית הבריטפופ (שהיה מושפע רבות מהסיקסטיז) ועם הרטרו החברתי-תרבותי שהחל להתפתח פה לתרבות ההיפים, בחברות התקליטים הבינו שיש מקום לעוד סוגי אוספי סיקסטיז. מה גם שקהל הצרכנים המתבגר, שגדל בסיקסטיז עצמם, החל לחפש אוספים קצת יותר מאתגרים מכל אלו שהיו עמוסים בלהיטים של טום ג'ונס.

הראשונים לעשות אוסף ראוי היו באופן מפתיע חברת "פונוקול", שהפציצה עם שני האוספים המדהימים "העשור שלא יחזור - 65-75" שיצאו בשנת 93' (חלק 1) ו-95' (חלק 2) ושסיקרו סצנה פסיכדלית מרתקת. במקביל, אן.אם.סי יצאו עם האוסף המעולה "החברים של סרג'נט פפר", שתיעד את הסצינה היותר מתוחכמת של סוף הסיקסטיז. הליקון המשיכו בשנת 95' עם סדרה של ארבעה אוספים שנקראה "Sixties", שכל פרק שלה סיקר סצנה אחרת מהעשור ההוא וב-1996 אן.אם.סי שוב הוציאו אוסף שתוקף את העשור מכיוון אחר - "Make Love Not War"

האוסף היה כפול והוא מתייחס למוסיקה של ילדי הפרחים. האוסף קצת גולש אל שנות השבעים, אבל זה ליגיטימי ורצוי.

מדובר באוסף מצויין ומקיף, שאמנם לפעמים "חוטא" בלהיטים שהיו סתם להיטי פופ מהסיקסטיז ולא בהכרח נופלים לקטגוריה של "להיט ילדי פרחים", אבל מכיוון שההגדרה הזאת היא קצת אמורפית, זה נסלח. הבחירה של השירים ממש טובה ואמנם קצת חבל שיש חזרה על אותם אמנים כמה פעמים, אבל אפשר לטעון גם שזה נכון מבחינת עריכה. בקיצור, למרות פסיקים קטנים - אוסף מעולה.

"Make Love" היה להצלחה גדולה מאוד בחנויות והוא נמכר במשך שנים, תוך כדי שהוא מגדיר את עצמו כאוסף הסיקסטיז הבולט שיצא בישראל בשנות התשעים ואוסף הסיקסטיז המרכזי על מדפי חנויות התקליטים בארץ, תואר שנגזל ממנו רק כשהליקון הוציאו את האוסף המעולה "נשים שישים" שבע שנים מאוחר יותר.

ציון: 9

ערך אספני: 80 ₪

Hard Beats

שם האוסף: Hard Beats

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1998

עורכת: תמי שכנאי

מפיקים: משה מורד ואליסון מאייר

שיווק ויח"צ: ארז פרי, עדי לב ותמי שכנאי

מק"ט: 20312-2

רשימת שירים:

1. Rubycon - Street Knowledge (Club Mix) (5:53)

2. Jon The Dentist - Global Phases (7:12)

3. Captain and Steve Thomas, The - Keep It Rockin' (6:20)

4. Wippenberg - Neurodancer (Original Mix) (8:01)

5. Overcharge - Minds Are Changin' (Wave Captain Remix) (feat. G-Meter) (5:53)

6. Cola Connection - Chips Trips (7:27)

7. D-Factor - Tripwire (7:13)

8. E-Razor - Yeti (8:26)

9. Jesus Jones - Chemical #1 (Kris And Daves Voodoo Mix) (11:00)

10. Regulators, The - Berlin (9:02)

עטיפה: עיצוב של הילית בן מאיר. נייר העטיפה מעוצב כמו הזמנה למסיבת טקנו, בשחור לבן. כל זה בא בתוך קופסת פלסטיק כחולה, באחת העטיפות היפות והמקוריות שראינו כאן. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: אוסף שנראה מעולה, אבל למרבה הצער בעל תוכן די משעמם. קטעי טק-האוס וקלאב-טראנס אנונימיים, שרצים לאורך שעה ו-16 דקות ולא ממש מצליחים לרגש. על פי השם והקומוניקט שצורף לאנשי התקשורת, האוסף אמור לקחת את אוספי ההאוס של אן.אם.סי צעד קדימה, לצליל יותר קשוח, קשה. חייב להודות שזה מצליח, אבל אני עדיין לא רואה את האפיל המסחרי של האוסף הזה, שלא השאיר חותם גדול מדי.

גם חברת אן.אם.סי היתה מודעת למוגבלות המסחרית של האוסף הזה ולראיה - המדבקה על הקופסה של האוסף, מוכיחה שכבר כשהוא יצא, הוא נמכר במחיר Mid-Price. מה זה מיד-פרייס? זה מונח לתמחור שהיה מקובל מאוד לאלבומים בשנות השמונים והתשעים. לאלבומים היה מחיר מלא מקובל (בתקופה ההיא בסביבות ה-80 ₪) ואלבומי מיד-פרייס נמכרו בכ-30 אחוז פחות (50-60 ₪). אלבומי מיד-פרייס היו לרוב אלבומי קטלוג, בני יותר מעשר שנים, שכבר לא היתה נכונות של הקהל לשלם עליהם מחיר מלא והמחיר המוזל נתן להם עוד זריקת חיים. מה שכן, לראות אוסף חדש שנמכר במחיר הזה, זה היה דבר חריג.

ציון: 6

ערך אספני: 10 ₪