תת כותרת: 18
להיטים רומנטיים
חברת תקליטים:
הד ארצי
שנה: אפריל,
1991
עורך ומפיק: צ'רלי
סולומון
מק"ט: ARTON 19493
רשימת שירים:
1. Phil Collins - One More
Night (4:53)
2. Randy Crawford - Knockin' On
Heaven's Door (5:00)
3. Chicago - Hard To Say I'm Sorry
(3:48)
4. Billy Ocean - There'll Be Sad
Songs (To Make You Cry) (4:51)
5. Commodores, The - Three Times A
Lady (3:37)
6. Roberta Flack - The Closer I Get
To You (4:35)
7. Diana Ross - You Are Everything
(with Marvin Gaye) (3:07)
8. Pointer Sisters, The - Slow Hand
(3:53)
9. Chris Rea - Fool (If You Think
It's Over) (4:05)
10. Chris Isaak - Wicked Game (4:49)
11. Tomas Ledin - If We Could Do It
All Over (3:48)
12. Pretenders (The) - Hymn To Her
(4:31)
13. Eagles - Best Of My Love (4:31)
14. America - I Need You (3:03)
15. Fleetwood Mac - Songbird (3:16)
16. Bread - If (2:35)
17. Michael Jackson - One Day In
Your Life (4:11)
19. Rose Royce - Love Don't Live
Here Anymore (3:54)
עטיפה: עיצוב
של אורית חן צדוק, על בסיס העטיפה המקורית בועז קימלמן. מה חן-צדוק בדיוק עשתה
כאן? נראה לי שדי כלום. העבודה הכי קלה אי פעם. ציון עיצוב: 5
ביקורת ורקע:
שנה בדיוק אחרי ההצלחה של החלק הראשון, יצא החלק השני של סדרת "אהבה
לנצח", ששמר על אותו הפורמט של בלדות רומנטיות. התחום הזה, של בלדות
רומנטיות, זוכה קצת להתנשאות בקרב חובבי המוסיקה, כתחום שמאלצי, סנכריני, זול. אבל
למעשה, מעבר לכל הטרנדיות שקיימת במוסיקה, הבלדות השקטות היו המנצחות הגדולות של
המוסיקה בשנות השמונים והתשעים. נכון, העשורים האלו מזוהים עם גל חדש, ראפ, האוס,
בריטפופ, ג'אנגל, יורודאנס ומני סגנונות אחרים, אבל למרות הזיהוי, היו אלו הבלדות
שמכרו יותר מכל בעשורים האלו. הסתכלו לדוגמה על רשימת הסינגלים המוכרים ביותר בכל
שנה בשנות התשעים בבריטניה ותיווכחו ששירי האהבה בניינטיז היו יותר גדולים מכל
הנירוונות, הפרודיג'יאים והאוייזיסים ובענק.
כך, הסינגל
המוכר ב-1990 היה "Unchained Melody" של הרייצ'ס
בראד'רס, ב-91' זה היה "Everything I Do" של בריאן אדמס.
ב-92' "I Will Always Love You" של וויטני, ב-93' "I'd Do Anything for Love"
של מיט לוף וב-94' "Love is All Around" של רטוב-רטוב-רטוב.
ב-95' זה היה שוב "Unchained Melody", הפעם בגרסה של
רובסון וג'רום, ב-96' זה היה "Killing Me Softly" של הפוג'יז וב-97'
"Candle in the Wind" של אלטון ג'ון. רק ב-98' נשבר רצף
הבלדות, עם "Believe" של שר, אבל גם בשנה הזאת סלין דיון,
עם "My Heart Will Go On", הזדנבה ממש מאחוריה. בקיצור - המגמה
בניינטיז היתה ברורה: הבלדות גדולות מהכל.
המגמה הזאת
היא בדיוק מה שעמד מאחורי אוספים כמו "אהבה לנצח" ואוספי אהבה אחרים
שיצאו בחברות אחרות. הן הבינו טוב את מה שפריקים של מוסיקה, מבקרי מוסיקה ושאר
הטרנדיסטים התעלמו ממנו: אין דבר יותר גדול מבלדה קורעת. בגלל זה, מן הסתם, סדרה כמו
"אהבה לנצח" הצליחה לעבור לנו מתחת לרדאר, למרות שהיא יצאה במשך שנים
רבות יותר מסדרות כמו "היט בוקס", "היט ליסט" ואפילו "היטמן".
כזאת היא הבלדה. היא הרוצח השקט.
ציון: 7
ערך אספני: 25
₪
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה