Hit Box 11

שם האוסף: Hit Box 11

תת כותרת: אוסף הלהיטים הכי הכי!

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1996

עורכים: תמי שכנאי ומשה מורד

הפקה: אליסון מאייר ומשה מורד

מק"ט: 20208-2

רשימת קטעים:

1. Queen - You Don't Fool Me (Edit)

2. Babylon Zoo ‎– Spaceman

3. Full Intention - America (I Love America) (Vocal Radio Edit)

4. Spaghetti Surfers ‎– Misirlou (Radio Edit)

5. Kenny "Dope" ‎– Got Myself Together (Hustlers Convention Radio Edit) (Presents the Bucketheads)

6. Sleazesisters ‎– Let's Whip It Up (You Go Girl) (Eat Me Edit) (with Vikki Shepard)

7. Saint Etienne – He's On The Phone

8. Dubstar - Stars (Motiv 8 Radio Mix)

9. Irene Cara - You Need Me (Ti Sento) (Tees Radio Edit)

10. Diana Ross - I Will Survive

11. Tina Turner - Golden Eye (Morales Remix)

12. Jamiroquai - Space Cowboy (Morales Classic Radio)

13. Me and My ‎– Dub·I·Dub (Radio Edit)

14. Culture Beat ‎– Crying In The Rain (Radio Edit)

15. Fool's Garden ‎– Lemon Tree

16. Lady Gee ‎– The Game Is Over (Pop Underground Version)

17. Pizzaman ‎– Happiness (Eat Me Edit)

18. Los Tres Amigos - Macarena (Remix '95)

עטיפה: אמור להיות כאן איזשהו קטע שלא ממש הבנתי. משהו עם האצבעות של הדוגמן על העטיפה ביחד עם הפס של ה-1 על הנעל שלו, או משהו כזה. לא ברור. נראה כמו משהו לא טוב מהאייטיז. עיצוב של הילית בן-מאיר, אגב. ציון עיצוב: 3

ביקורת: שנתיים לקח לאן.אם.סי כדי לחזור עם הפרק האחרון בסדרת היט בוקס, מה שאומר למעשה שבאופן בזיוני במשך כל שנת 1995 אן.אם.סי לא הוציאה אוסף עם להיטי מצעדים. אם זה נראה לכם עניין של מה בכך, אז בין הלהיטים שלאן.אם.סי היו את הזכויות עליהם ב-1995 ניתן למצוא את "You Are Not Alone" של מייקל ג'קסון, "Wonderwall" של אוייזיס, "Think Twice" של סלין דיון, "Country House" של בלר, "74-75" של הקונלז, "Fantasy" של מריה קארי ו"Where the Wild Roses Grow" של ניק וקיילי. תודו שאלו חומרים שממלאים אחלה אוסף.
אני לא יודע מה הסיבה להעדרות של חברה גדולה כמו אן.אם.סי משוק אוספי הפופ למשך תקופה כל כך ארוכה ואם למישהו יש הסבר, אשמח לשמוע אותו. בכל מקרה, ב-1996 הם החליטו לחזור עם מותג ההיט בוקס הישן, במתכונת חדשה. אל משה מורד, העורך הנצחי, הצטרפה תמי שכנאי, רכש חדש של המחלקה הבין לאומית של אן.אם.סי. ביחד הם ניסו ליצור גרסה "היטמנית" של הסדרה, כלומר אוסף מגוון סגנונית, שמתחיל עם להיטי פופ-רוק גדולים מהתקופה.
כדי לנחם את מעריצי הסדרה, שחיפשו בעיקר להיטי יורודאנס, מלאו את הפרק הזה גם כן בכמה קטעים שמפלרטטים עם הז'אנר, אבל הנסיון הזה ללכת על שתי חתונות היה בעוכרי האוסף, שכשל. הוא פשוט לא התאים לאף אחד. מחפשי להיטי המצעדים מצאו שהאוסף הזה לא כולל מספיק כאלו ואלו שחיפשו להיטי יורודאנס לא אהבו את הנוכחות המוגברת של להיטי רוק ופופ בפרק.
אחרי הכישלון של חלק 11 החליטו באן.אם.סי לגנוז את הסדרה לטובת סדרה חדשה שתבוא כמה חודשים אחר כך. למרות שאני מוצא את הפרק הזה כלא רע, הוא נתפס כסיום חלש לסדרה שהתחילה חזק מאוד.

ערך אספני: 60 ש"ח, רק בגלל שהוא מכר מעט ונחשב למאוד נדיר. אני מצאתי אותו לפני איזה שנתיים בדיסק סנטר בדיזנגוף סנטר באגף החדשים (!). אני מאמין שהוא נשאר שם עוד מ-1996 (!!!). עד כדי כך המכירות של האוסף הזה והביקוש עבורו בזמן אמת היו חלשים

ציון: 7

The Best of Hit Box 10

שם האוסף: The Best of Hit Box 10

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1994

עורך: משה מורד

הפקה: אליסון מאייר, משה מורד ואיל שוורץ

מק"ט: 20196-2

CD1 ('93-'94):

1. Culture Beat - Mr. Vain

2. Captain Hollywood Project - More and More

3. Jesse Lee Davis - Round and Round (Extended Radio Mix)

4. Intermission - Piece of My Heart

5. East Beat Syndicate - Love Trasmission

6. Culture Beat - Got To Get It (Club Mix)

7. Magic Affair - Omen III

8. Eartha Kitt - Where is My Man (Single Mix)

9. Reel 2 Real - I Like To Move It (Radio Edit) (feat. the Mad Stuntman)

10. B.G. the Prince of Rap - The Colour Of My Dreams (Dreamedia Mix)

11. Jesse Lee Davis - Is This Love (Yo! This is Love Mix)

12. Maxx - No More (I Can't Stand It) (Airplay Mix)

13. Planet One - Peace Forever

CD2 ('94-'95):

1. Scooter - Hyper Hyper

2. Kenny "Dope" - The Bomb! (These Sounds Fall Into My Mind) (Radio Edit) (Presents The Bucketheads)

3. Ini Kamoze - Here Comes The Hotstepper

4. Pharao - I Show You Secrets (Video Vision)

5. Nemorin - Mission of Love (Radio Edit)

6. Vanessa-Mae - Toccata and Fugue In D Minor (Single Edit)

7. Erasure - Always (Cappella Club Remix)

8. East Beat Syndicate - 1000 Nights and One (Videomix)

9. MN8 - I've Got A Little Something for You

10. Scooter - Move Your Ass

11. Pizzaman - Sex On The Streets (Radio Edit)

12. Lolita and Friends - My Heart Belongs To Daddy (House Mix)

13. Dungeon - Nocturne (Radio Edit)

14. Scooter - Friends

עטיפה: עבודה של הילית בן מאיר, שעיצבה באותה התקופה הרבה מאוד עטיפות לאן.אם.סי. בהתחשב בכך שזה אוסף חגיגי, לכבוד פרק 10 של הסדרה, הייתי מצפה למשהו יותר מלהיב מהעבודה הגרפית הבסיסית הזאת. ידידי יעקב אשכנזי ציין בפני גם את העובדה שלמטרה שעל העטיפה מכוונים תשעה חצים, שזה מוזר, כי זה פרק 10... בעטיפה הפנימית יש גם טעות מביכה בפרטי השיר של קפטן הוליווד (מצויין שם השיר הלא נכון) ובכלל - היה אפשר יותר. ציון עיצוב: 3

ביקורת: אחרי שנתיים ותשעה פרקים, משה מורד ואן.אם.סי החליטו לסכם את העניינים עד כה ובפרק 10 של סדרת היט בוקס הם אספו קטעים מכל הפרקים הראשונים של הסדרה, במה שהתיימר להיות המיטב של היט בוקס.
המיטב הזה הוא הזדמנות להסתכל על הסדרה הזאת, שאני נוהג לקטול, מעוד כיוונים. הסיבה שאני בדרך כלל קוטל את הסדרה היא בגלל שאן.אם.סי של אותה תקופה ייצגה את הקטלוגים העשירים של EMI וסוני מיוזיק, אבל הייצוג הזה לא קיבל ביטוי הולם בסדרת היט בוקס שלהם, שהיתה אמורה להיות סדרת הפופ והמיינסטרים. לצורך העניין, כמו היטמן של הד ארצי או היט ליסט של הליקון. במקום שבסדרה הזה יופיעו השלאגרים הגדולים שהיו לאן.אם.סי, הם העדיפו לדחוף בעיקר כל מני להיטי יורודאנס ממרכז אירופה. אז זאת הסיבה שאני מבקר את הסדרה. היום, לצורך סיקור הפרק הזה, אני אנסה לסנגר עליה קצת ויש על מה. כמה מחברי גם, בראשם אהרון מזרחי, הם פריקים של הסדרה הזאת ורואים בה כסדרה הטובה ביותר שיצאה אי פעם בארץ. הסיבה לכך היא בדיוק אותה סיבה בגללה אני מבקר אותה כל הזמן והיא שהסדרה, למרות שהיא היתה סדרת הפופ של אן.אם.סי, החליטה שבחזית שלה מה שרואים זה יורודאנס.
כמו אוספי הפופ של חברות תקליטים אחרות, גם בסדרת היט בוקס היו להיטים ממגוון סגנונות (בפרקים מסויימים שלה אפשר למצוא את סווייד, דפש מוד וטינה טרנר, בין השאר), אבל בניגוד לחברות אחרות שפעם שמו שיר רוק בפרונט, פעם דאנס, פעם פופ ופעם היפ הופ, ב"היט בוקס" הבמה היתה של היורודאנס, מקדימה, מאחורה ומהצדדים. הסיבה לכך, כנראה, היא שבאן.אם.סי הבינו שיורודאנס זה הסאונד החם של התקופה והם הלכו עם האופנתי לזמן. כנראה שזה עבד להם וחברי מושבעי היורודאנס, אהרון בראשם, מעריצים את הסדרה על כך שהיא לא התפשרה עם זה שהיו עוד סגנונות מצליחים באותם הזמנים.
אוסף המיטב של היט בוקס הולך עם העניין הזה עד הסוף. לראייה, למרות שבסדרה היו כל מני להיטים יותר גדולים מכל מני קטעים שהגיעו למיטב (הלהיטים של דוראן דוראן, הפט שופ בוייז, ספין דוקטורז ופרדי מרקורי הן דוגמאות ללהיטים גדולים כאלו שלא הגיעו לאוסף המיטב), אן.אם.סי העדיפו לתת את הבמה רק ללהיטי הז'אנר.
אם הפילוסופיה הזאת היתה מוצדקת או לא, כיום קשה לשפוט. בסך הכל זאת היתה סדרה ששרדה והצליחה, למרות שהיא לא מיצתה את הפוטנציאל המלא של הרפרטואר של אן.אם.סי. אני חושב שגם אן.אם.סי הבינו את העניין הזה בתקופה ההיא ומהר מאוד פיצלו את קוי האוספים שלהם לאוספי יורודאנס נפרדים ואוספי פופ מיינסטרים נפרדים. בינתיים היתה החגיגה של פרק 10, כשפרק 11 כבר חתם את הסדרה הזאת, עם קצת קריצה לבאות.

ערך אספני: 120 ש"ח

ציון: 8

תודה לארי שחף ולדקל אברהמי על עזרתם הרבה בסיקור האוסף הזה

פרידה מחנות התקליטים בית המוסיקה

"בית המוסיקה" היתה חנות תקליטים שפעלה ברחוב קרן היסוד 25 בירושלים בין השנים 1998 ל-2013. הטור הבא, פרידה מהחנות, פורסם לראשונה בעיתון "כל העיר", מרשת "שוקן" ב-3.5.2013

אם משווים את מה שהנוער של היום עושה למה שהנוער של שנות התשעים היה עושה, לא היינו מוצאים הרבה הבדלים, מלבד אחד. לצעירים של אז היה מרכז חברתי ותרבותי שאין לצעירים של היום - חנות התקליטים. כל מי שגדל בניינטיז יעיד ששיא השבוע שלו היה ביום שישי בצהריים, שניה לפני שקופצים לנס על חלב ב"אקראי", כשהיינו הולכים לחנות התקליטים. האופציות היו רבות; הפריקים העדיפו את פיקאדילי; הערסים – את גידי יון; המתחכמים – את בית התקליט; החנונים – את ספיר; הכיכריסיטים העדיפו את פיצי, ואלו שלא היה להם גרוש היו הולכים לספריית ההשאלה של שיא דיסק.

כל החנויות האלו היו חנויות להמונים. לי ולעוד כמה חבר'ה שגילו אז את עולם התקליטנות היה מקדש משלנו – החנות IMP שברחוב בקרן היסוד, חנות שבמציאות של היום קשה להאמין שהתקיימה בירושלים. IMP היתה החנות המובילה בישראל לתקליטים לדיג'יים ומקור עליה לרגל מכל הארץ. ההצלחה של IMP כחנות, שדרגה אותה במהרה גם לחברת תקליטים מדליקה, כזאת שהוציאה אוספי מוסיקת דאנס – כשבישראל עדיין לא ידעו מה זה דאנס – והחתימה אמנים ישראלים פורצי דרך כמו דנה אינטרנשיונל.

כש-IMP דעכה עם התקרבות המילניום, נפתחה שם "בית המוסיקה". החנות החדשה היתה אמנם יותר סולידית מ-IMP, אבל בזכות צוות מוכרים מוכשר, המבנה החבוי ברחוב קרן היסוד מוצב כמכה הירושלמית למוסיקה.

כשאותם מוכרים, שרצים עם בית המוסיקה כבר למעלה מעשר שנים, בשרו לפני חודשיים שהחנות עומדת להסגר, שלל לקוחותיה היה בשוק. פחות מהפעולה הדי צפויה של הסגירה, יותר מעצם זה שהעולם שהתרגלנו אליו, זה שהולכים לקנות בו מוסיקה בחנות, הולך ונעלם.

חנויות התקליטים, שבירושלים היו מאות (!) כאלו במהלך השנים, היו, יותר מחנויות שקונים בהן דברים. הן היו בית וקהילה עבור דורות שלמים של אנשים, שאת המוסיקה שלהם גילו לא דרך בלוגים וטורנטים. ביחד עם חנויות פיתוח התמונות, ספריות הוידאו, החנויות שמכרו לנו מערכות סטריאו ודוכני העיתונים שמכרו לנו פלייבויים, גם חנויות המוסיקה נעלמות עכשיו מהמרחב הציבורי שלנו, כולן בגלל האינטרנט, שהפך אותן ללא רלוונטיות. מחליפות אותן גלידריות, פאבים, חנויות בגדים ובאזרים למיניהם, שהופכים את כל החוויה של להסתובב ברחוב להרבה פחות תרבותית. הדור הבא כבר בכלל לא ידע מה זה חנות מוסיקה, לדור הנוכחי לפחות יהיו הזכרונות.