שם האוסף: Down Town Tel Aviv
תת כותרת: הרוק הישראלי החדש של שנות ה-80
חברת תקליטים: פונוקול
שנה: אוקטובר, 1996
עריכה: הדר גולדמן ואורן קריסטל
הפקה: הדר גולדמן, אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוחניק
מק"ט: 4120-2
עטיפה: הכי טוב שאפשר היה לצפות. יש כאן תמונות של של סצינת המועדונים התל אביבית מזמן אמת (האייטיז) של הצלם אופיר בן עמי, טקסט טוב של רמי ירושלמי, מי שהקים את עיתון המוסיקה המעולה "ווליום" בתחילת האייטיז ובכלל עיצוב גרפי טוב של ענת אייל. העטיפה הקדמית כוללת תמונה שצולמה על ידי בועז תורג'מן, שמעבירה, ביחד עם הפונטים המעולים, את תחושת האוסף הכי טוב שיש. ציון עיצוב: 10
ביקורת ורקע: דאון טאון תל אביב הוא אמנם לא אוסף מושלם, אבל הוא עדיין אחד מאוספי המוסיקה הישראלית האהובים עלי, אם לא "ה". האוסף, שנערך על ידי אורן קריסטל מפונוקול ביחד עם הדר גולדמן, המנהיג של ההרכב סיאם, שהפך לאיש פרסום מצליח, אמור לתעד את סצינת הגל החדש של תל אביב של תחילת האייטיז. זאת של מועדוני הפינגווין, הליקוויד וקולנוע דן והלהקות שצצו מהן.
יש המון נוסטלגיה וגלמוריזציה של התקופה ההיא בתל אביב, רובה בעצם חסרת שחר. הניסיון לצייר את תל אביב כמקום שממש קרה בו משהו, שיישר קו עם העשייה באירופה המערבית של אותה תקופה, הוא שיקרי. נכון, היו בתל אביב שלושה מועדונים ועשר-חמש עשרה אומנים מחוברים, אבל כל זה היה שולי ובטוח לא סצינה שבלטה ברחובות. המועדונים האלו הכילו במקרה הטוב מאות בודדות של אנשים ולהקות ואומני הדגל של הסצינה - סיאם, היחידה לטיפול נמרץ, ההרכבים של רמי פורטיס וההרכבים של יוסי אלפנט - כולם היו לכשלונות מסחריים מהדהדים.
למרות הנפח השולי שלה, בכל זאת היתה כאן סצינה, שלא לא דבר שאפשר לזלזל בו, בטח בנוף התרבותי הבדרך כלל דפוק של ישראל.
"Down Town Tel Aviv" הוא הנסיון המוקלט היחידי לתעד את הסצינה הזאת, פוסט התרחשותה. האוסף, מהעטיפה המרשימה שמציגה צעירים ישראלים לבושים בצורה מחוברת ומהקטעים המצויינים שבו, לוקח אותך למקום קסום ומקסים ובאמת יוצר את האשליה כי תל אביב היתה מקום מדהים באותם השנים. כאמור, התחלתי את הביקורת באומרי שהאוסף לא מושלם והסיבה לכך הוא שהתחקיר בו לא הלך עד הסוף ותיעוד הסצינה כאן לוקה בחסר, ברמת האומנים שבו. האוסף כולל 13 קטעים, ב-48:50 דקות, כשיש כאן מקום להרבה יותר ולכמה אומנים מצויינים ונדירים שהודרו משום מה מהאוסף. קודם כל "הקליק", ההרכב היחידי של הסצינה שהצליח בזמן אמת ואחר כך אומנים כמו קילר הלוהטת, פופלקס, טנגו ולהקה מקומית - שמות אולי שוליים, אבל בסצינה כל כך קטנה יש להם מקום באוסף היחידה שמתעד את אותה עשייה, בטח באוסף שחמישה מהאומנים שבו חוזרים בדיסק עם שני שירים שלהם. כל זה עוד לפני שאני מעיז לגלוש לעשייה בתחום באמצע האייטיז, כי אני יוצא מתוך הנחה שהאוסף מתייחס רק לשנים הראשונות של העשור.
למרות זאת, מי שרכש את האוסף יצא עם שכרו בידו. מדובר באוסף עם קטעים ממש טובים, חלקם ניתנו להשגה לראשונה מאז הם ראו אור במקור במהדורות המצומצמות שלהם. למעשה, מלבד הקטעים של מינימל קומפקט, כל הקטעים כאן נדירים עד נדירים ביותר, ביחוד הקטעים של כרומוזום ושל היחידה לטיפול נמרץ, שכבר שנים הציבור הישראלי ממתין שמישהו יחליט להוציא לראשונה את אלבומיהם על דיסק.
מסחרית האוסף לא היה היסטרי, אם כי הוא נמכר במשך כמה שנים בחנויות ואולי ראוי שפונוקול יוציאו לו מהדורה חדשה.
ערך אספני: 120 ש"ח
ציון: 9
תת כותרת: הרוק הישראלי החדש של שנות ה-80
חברת תקליטים: פונוקול
שנה: אוקטובר, 1996
עריכה: הדר גולדמן ואורן קריסטל
הפקה: הדר גולדמן, אורן קריסטל, ג'ולי כהן ודניאל בוחניק
מק"ט: 4120-2
רשימת שירים:
1 Siam - Down Town Tel Aviv
Minimal Compact - Next One is Real (Radio Remix) 2
3 Chromosome - Gazolina
4 ליפסטיק - כל היום לומד
5 היחידה לטיפול נמרץ - היחידה לטיפול נמרץ
6 Siam - Changing
Minimal Compact - Statik Dancin' 7
5 היחידה לטיפול נמרץ - היחידה לטיפול נמרץ
6 Siam - Changing
Minimal Compact - Statik Dancin' 7
8 Chromosome - Show of Terrorism
9 להקה רטורית - סדר יום (English Version)
10 עופר אקרלינג - לא רוצה לזמביה
10 עופר אקרלינג - לא רוצה לזמביה
11 היחידה לטיפול נמרץ - גן של פלסטיק
12 Jean Conflict - One Day I Smile, One Day I Cry
Minimal Compact - Not Knowing (Remix) 13
Minimal Compact - Not Knowing (Remix) 13
ביקורת ורקע: דאון טאון תל אביב הוא אמנם לא אוסף מושלם, אבל הוא עדיין אחד מאוספי המוסיקה הישראלית האהובים עלי, אם לא "ה". האוסף, שנערך על ידי אורן קריסטל מפונוקול ביחד עם הדר גולדמן, המנהיג של ההרכב סיאם, שהפך לאיש פרסום מצליח, אמור לתעד את סצינת הגל החדש של תל אביב של תחילת האייטיז. זאת של מועדוני הפינגווין, הליקוויד וקולנוע דן והלהקות שצצו מהן.
יש המון נוסטלגיה וגלמוריזציה של התקופה ההיא בתל אביב, רובה בעצם חסרת שחר. הניסיון לצייר את תל אביב כמקום שממש קרה בו משהו, שיישר קו עם העשייה באירופה המערבית של אותה תקופה, הוא שיקרי. נכון, היו בתל אביב שלושה מועדונים ועשר-חמש עשרה אומנים מחוברים, אבל כל זה היה שולי ובטוח לא סצינה שבלטה ברחובות. המועדונים האלו הכילו במקרה הטוב מאות בודדות של אנשים ולהקות ואומני הדגל של הסצינה - סיאם, היחידה לטיפול נמרץ, ההרכבים של רמי פורטיס וההרכבים של יוסי אלפנט - כולם היו לכשלונות מסחריים מהדהדים.
למרות הנפח השולי שלה, בכל זאת היתה כאן סצינה, שלא לא דבר שאפשר לזלזל בו, בטח בנוף התרבותי הבדרך כלל דפוק של ישראל.
"Down Town Tel Aviv" הוא הנסיון המוקלט היחידי לתעד את הסצינה הזאת, פוסט התרחשותה. האוסף, מהעטיפה המרשימה שמציגה צעירים ישראלים לבושים בצורה מחוברת ומהקטעים המצויינים שבו, לוקח אותך למקום קסום ומקסים ובאמת יוצר את האשליה כי תל אביב היתה מקום מדהים באותם השנים. כאמור, התחלתי את הביקורת באומרי שהאוסף לא מושלם והסיבה לכך הוא שהתחקיר בו לא הלך עד הסוף ותיעוד הסצינה כאן לוקה בחסר, ברמת האומנים שבו. האוסף כולל 13 קטעים, ב-48:50 דקות, כשיש כאן מקום להרבה יותר ולכמה אומנים מצויינים ונדירים שהודרו משום מה מהאוסף. קודם כל "הקליק", ההרכב היחידי של הסצינה שהצליח בזמן אמת ואחר כך אומנים כמו קילר הלוהטת, פופלקס, טנגו ולהקה מקומית - שמות אולי שוליים, אבל בסצינה כל כך קטנה יש להם מקום באוסף היחידה שמתעד את אותה עשייה, בטח באוסף שחמישה מהאומנים שבו חוזרים בדיסק עם שני שירים שלהם. כל זה עוד לפני שאני מעיז לגלוש לעשייה בתחום באמצע האייטיז, כי אני יוצא מתוך הנחה שהאוסף מתייחס רק לשנים הראשונות של העשור.
למרות זאת, מי שרכש את האוסף יצא עם שכרו בידו. מדובר באוסף עם קטעים ממש טובים, חלקם ניתנו להשגה לראשונה מאז הם ראו אור במקור במהדורות המצומצמות שלהם. למעשה, מלבד הקטעים של מינימל קומפקט, כל הקטעים כאן נדירים עד נדירים ביותר, ביחוד הקטעים של כרומוזום ושל היחידה לטיפול נמרץ, שכבר שנים הציבור הישראלי ממתין שמישהו יחליט להוציא לראשונה את אלבומיהם על דיסק.
מסחרית האוסף לא היה היסטרי, אם כי הוא נמכר במשך כמה שנים בחנויות ואולי ראוי שפונוקול יוציאו לו מהדורה חדשה.
ערך אספני: 120 ש"ח
ציון: 9
