יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

Boys and Girls 3


שם האוסף: Boys and Girls 3

חברת תקליטים: הליקון/ הד ארצי/ מעריב לנוער

שנה: 1999

עורכים: חיים רייכנטל ועופר מנחם

מק"ט: 9251-2

רשימת שירים:
1 BackStreet Boys - I Want it That Way
2 Britney Spears - Sometimes
3 Five - If Ya Gettin' Down
4 A*Teens - Mamma Mia
5 Vengaboys - Boom, Boom, Boom, Boom!!
6 Adam Rickett - I Breath Again
7 Gary Barlow - Stronger
8 Steps - Better Best Forgoten
9 Jessica - I Do
10 Sasha - If You Believe
11 N' Sync - Thinking of You (Driving Myself Crazy)
12 Westlife - Swear Again
13 Spice Girls - Goodbye
14 Billie - Honey to the Bee
15 Ultimate Kaos - Anything You Want (I've Got it)
16 98 Degrees - Because of You
17 Honeyz - End of the Line
18 911 - Private Number
19 היי פייב - עומד על צוק - תומר גלט רמיקס

עטיפה: עבודה של תדהר תמוז. העטיפה החיצונית נראית כמו הזמנה זולה למועדון. העטיפה הפנימית, עם הטקסט על הז'אנר והתמונות פלוס הטקסטים על כל אומן ואומן באוסף, משהן בסגנון החוברת של סדרת Now, מדהימים. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: החלק השלישי של Boys and Girls נעשה ברוח הפופ הסקנדיבי ששלט באותם ימים. ההפקות של מקס מרטין ודניס פופ השבדים פזורים לאורך כל האוסף, האומנים מצפון אירופה מככבים לא מעט וכל זה טובל בשמות החמים של התקופה בתחום, חלקם נשכחו לחלוטין מזכרוני.
האוסף נעשה בשיתוף מגזין הנוער מעריב לנוער, שהייתי כתב המוסיקה שלו באותם הימים ובגלל זה שמי מופיע ברשימת התודות באוסף. באותה התקופה ראיינתי, בעיקר באמצעות הטלפון, אך לעיתים גם פנים מול פנים, רבים מכוכבי הפופ של אותה התקופה וכך יצא לי לדבר עם הספייס גירלז, בריטני ספירס, איי טינז, פייב, ווסטלייף ואחרים. יש לי המון זכרונות מהעבודה הזאת, אבל מה שנותר מאז זה בעיקר הרושם שאותם אומנים כמעט תמיד ענו על השאלות בתשובות מוכנות מראש. השיחות עמם לא היו ממש שונות מהמוסיקה שלהם - פורמולה ממוחזרת. מדי פעם נתקלתי גם באנשים קצת יותר מבריקים. זכורים לי לטובה בעיקר שלושה - בריטני ספירס, אקווה ורונאן קיטינג. בריטני זכורה לי לטובה בעיקר בגלל שבראיון עמה היא התגלתה כנערה צעירה, כריזמטית ושנונה מאוד, שהיה ברור שהיא הולכת להיות ענקית. חברי אקווה הרשימו אותי בגלל שהם היו בעלי תובנות מבריקות לגבי תעשיית המוסיקה ורונאן קיטינג מבוייזון התגלה כאיש מצחיק בטירוף.
היו גם רגעים מביכים. ויקטוריה בקהאם שלא ידעה שיש מקום כזה ישראל, אחת הבנות מאייטינז שנבהלה ממני משום מה וניתקה את הטלפון או השחרחורת מסטפס שאחרי שהיא נתנה לי נשיקה בלחי לא הצלחתי לדבר בערך שתי דקות מרוב שהייתי המום מכמה שהיא יפה...
אלו היו דוגמאות חריגות. לרוב הראיונות האלו היו משעממים טילים והיה קשה מאוד להוציא מהם חומרים באמת טובים להחזיק כתבות מעניינות. לקוראים שלי זה לא ממש הזיז. הם רצו רק לדעת מה הצבע האהוב על הזמר הנערץ עליהם ואם יש לו או לה בן או בת זוג. את הדברים הבסיסים האלו לא היה קשה לי ולכל אותם אומנים לספק לציבור. יכול להיות שבזה הז'אנר הזה מסתכם.

ערך אספני: 5 ש"ח

ציון: 8

Boys and Girls 2


שם האוסף: Boys and Girls 2

חברת תקליטים: הליקון/ הד ארצי/ מעריב לנוער

שנה: 1998

עורכים: אבי מאור, חיים רייכנטל ורן עצמון

מק"ט: 9240-2

רשימת שירים:
1 Solid Harmonie - I Want You to Want Me
2 Five - Slam Dunk (Da Funk)
3 Aqua - Dr. Jones
4 Steps - Last Thing on My Mind
5 Cleopatra - Cleopatra's Theme
6 She Moves - Breaking All the Rules
7 Ultimate Kaos - Casanova
8 BackStreet Boys - All I Have to Give
9 Romeo - Coming Home
10 Hanson - Weird
11 Spice Girls - Too Much
12 All Saints - Never Ever
13 Boyzone - Picture of You
14 Billie - Because We Want to
15 Aaron Carter - Crazy Little Party Girl
16 Boyzone - Workin' My Way Back to You (feat. Alliage)
17 Another Level - Be Alone No More
18 911 - All I Want is You
19 Espen Lind - When Susannah Cries
20 היי פייב - כולם רוקדים עכשיו - תומר גלט רמיקס

עטיפה: עבודת גרפיקה ואיור במחשב של עינת להט-בלום. אני לא יודע אם ב-1998 העטיפה הזאת נחשבה למגניבה, מה שבטוח זה שהיום היא נראית זוועה. ציון עיצוב: 2

ביקורת ורקע: אחרי ההצלחה של החלק הראשון, "Boys and Girls" מוסדה כסדרה שיוצאת פעם בשנה, שזאת היתה תדירות טובה כדי למלא אוסף להיטי פופ לצעירים. האמת היא שמדהים להזכר מחדש בכמה בויבאנדס וגירלבאנדס פעלו בהצלחה בנוף של סוף שנות התשעים, בטח בהתחשב בכך שכיום הז'אנר הזה נעלם כמעט כליל.
סוף הניינטיז, כאמור, היו זמני השיא של הסגנון ואפילו בישראל המציאו להקה כזאת - היי פייב שסוגרת את האוסף עם אחד מלהיטיהם הראשונים. היי פייב היו להקה מוצלחת מאוד, שנוצרה ממש בתבנית של להקות כמו הבאקסטריט בוייז האמריקאים או פייב הבריטים. חמישה בחורים יפים, שרוקדים ושרים שירי פופ בהפקה דאנסית, שכתבו והפיקו להם אנשים אחרים. הייפייב היו להצלחת ענק במונחי פופולריות, עובדה שלא הספיקה כדי לתחזק את ההרכב מבחינה כלכלית. אני זוכר הופעה משנת 1999 שזימנה לארץ את פייב הבריטים, ווסטלייף האירים והיי פייב הישראלים, שביחד פוצצו את איצטדיון יד אליהו בנערות צעירות. לפני ההופעה הוענקו לחברי היי פייב אלבומי זהב (מכירות של 20 אלף עותקים) של אלבומם הראשון והם שילהבו את הקהל לא פחות מההרכבים האורחים המצליחים.
לצערם של היי פייב ושל הקהל הישראלי בכלל, עלויות תחזוק של הרכב כזה הן הרבה יותר גדולות מיכולת השוק כאן להחזיק אותו ובסופו של דבר הפרוייקט הזה שנקרא היי פייב קרס מסיבות כלכליות. הקהל הישראלי נאלץ להמשיך להסתפק במהרכבים מחו"ל שכיכבו באוספים כמו "Boys and Girls" ובמגזיני הנוער ובביקוריהם הנדירים כאן.

ערך אספני: 5 ש"ח

ציון: 7

יום שני, 27 בדצמבר 2010

Boys and Girls


שם האוסף: Boys and Girls

חברת תקליטים: הליקון/ הד ארצי/ מעריב לנוער/ רשת ג'

שנה: 1997

עורכים: אבי מאור, גיא אילון ורן עצמון עם יעוץ של חיים רייכנטל

מק"ט: 9224-2

רשימת שירים:
1 Spice Girls - Say You'll Be There
2 BackStreet Boys - Quit Playing Games (with My Heart)
3 Boyzone - A Different Beat
4 Peter Andre feat. Bubbler Ranx - Mysterious Girl
5 Worlds Apart - Je Te Donne
6 No Mercy - Where Do You Go
7 East 17 feat Gabrielle - If You Ever
8 Take That - Back for Good
9 Gary Barlow - Forever Love
10 Damage - Forever
11 TLC - Waterfalls
12 Robbie Williams - Freedom
13 Kavana - I Can Make You Feel Good
14 911 - Don't Make Me Wait
15 Let Loose - Take it Easy
16 Michael Learns to Rock - That's Why (You Go Away)

עטיפה: מדוייק. עינת להט-בלום עצבה משהו שנראה כמו דף מחברת של נערה מתבגרת. פתק עם טלפון, לב, שפתיים, תמונה של בחור שאמור להיות חתיך, אבל האמת היא שהוא ממש לא. רעיון טוב מאוד, ביצוע לא מושלם. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: אם משווים היסטורית את שוק מכירות המוסיקה מגלים שמבחינת התנהגות הצרכנים הוא לא שונה במיוחד משווקי הפנאי האחרים. גילאי 20-30 קונים הכי הרבה, גברים קונים יותר מנשים, זקנים קונים בסביבות החגים וכן הלאה. בשנות התשעים, עם העליה ברמת החיים בכל העולם המערבי, צץ לו שוק חדש של צרכני מוסיקה - ילדים. זה לא שילדים לא שמעו מוסיקה לפני כן, אבל בדרך כלל אלו היו ההורים או הסבים וסבתות שלהם שקנו להם תקליטים, לרוב של שירי ילדים. רק שהעולם השתנה והמסחור הגיע לכל מקום. הטלוויזיה הרב ערוצית, הפרסומות לילדים, המיתוג בכל פינת רחוב הפילו ברשתם גם את הקטנים שמבינינו, שהחלו לקנות מוסיקה.
אמרגנים, אנשי שיווק ממולחים ואנשי חברות התקליטים בחו"ל קראו את הטרנד הזה נכון ובמהלך שנות התשעים יותר ויותר כסף הושקע בפיתוח אומנים שפונים לגילאי 10-16, כמעט כולם בפורמט של להקות הבנים והבנות (בויבאנדס וגירלבאנדס). התופעה הזאת היתה להצלחה כזאת גדולה, שבשלהי העשור מצעדי הלהיטים נראו כאילו הם נקבעו על ידי ילדות בנות 12. מי אמר שהן מבינות פחות?
בארץ לא נשארו אדישים לתופעה הזאת וחברות התקליטים, בראשן הליקון, השקיעו בשוק הזה רבות. הוכחה לכך הוא דף יחסי הציבור שצורף לאוסף "Boys and Girls" עליו חתומה לימור מ"מחלקת הנוער של הליקון". אני מציין את העובדה הזאת, בגלל שמחלקת נוער בחברת תקליטים ישראלית כלשהי היתה המצאה חדשה לאותם ימים, תוצר של התקופה.
מחלקת הנוער הזאת הולידה אוסף מלא בקרם דלקרם של ז'אנר הפופ לצעירים עם הספייסגירלז, באקסטריט בוייז, טייק ד'את ושאר החבר'ה. האוסף יצא בשיתוף גורמי תקשורת אחרים שהצעירו את קהל היעד שלהם באותם הימים - רשת ג' והמגזין הותיק מעריב לנוער. למרות שהאוסף הזה לא נספר באותה נשימה עם סדרות אוספים גדולות אחרות שהיו כאן בשנות התשעים, כמו היטמן או טופ פופ, האוסף היה להצלחה גדולה, שיצאו לו חמישה פרקים. "Boys and Girls" השפיע רבות על צרכני מוסיקה צעירים והסדרה היא אחת החשובות שצצו כאן בחלק השני של שנות התשעים. ריספקט.

ערך אספני: 5 ש"ח

ציון: 9

יום שבת, 25 בדצמבר 2010

חתום בנשיקה וחתום בנשיקה 2


שם האוסף: חתום בנשיקה

תת כותרת: שירים שקטים למסיבת ריקודים

חברת תקליטים: פונוקול/ Mercury

שנה: אוקטובר, 1990

עורך: אורן קריסטל

מק"ט: 845030-2

רשימת שירים:
1 Jason Donovan - Sealed with a Kiss
2 Kylie Minogue - Tears on My Pillow
3 Glenn Medeiros - Nothing's Gonna Change My Love for You
4 Vanessa Paradis - Joe La Taxi
5 David Hallyday - High
6 Bill Medley - He Ain't Heavy, He's My Brother
7 Wet Wet Wet - Broke Away
8 Phil Philips and the Twilights - Sea of Love
9 Kylie Minogue and Jason Donovan - Especially for You
10 Marsden/ McCartney/ Johnson/ Christians - Ferry Cross the Mersey
11 Koreana - Hand in Hand
12 Deon Estus - Heaven Help Me
13 Angry Anderson - Suddenly



שם האוסף: חתום בנשיקה 2

תת כותרת: הלהיטים החמים של האהבה

חברת תקליטים: פונוקול/ Mercury

שנה: אוגוסט, 1992

עורך: אורן קריסטל

מק"ט: 515647-2

רשימת שירים:
1 Dinah Washington - Mad About the Boy
2 Shakespear's Sister - Stay
3 Elton John - Sacrifice
4 Vanessa Williams - Save the Best for Last
5 Zucchero feat. Paul Young - Senza Una Donna (without a Woman)
6 Stevie B - Because I Love You (The Postman Song)
7 Bobby Valentine - Over and Over Again
8 Scorpions - Wind of Change
9 Wet Wet Wet - Goodnight Girl
10 Inxs - By My Side
11 David Hallyday - About You
12 Oleta Adams - Get Here
13 David Hallyday - About You
14 10cc - Woman in Love

עטיפה: החלק הראשון, שעיצב דובי בן יהודה, מגניב יחסית ומתאים לתקופה. החלק השני, שעוצב על ידי מריסה נינה גולדברג סביר, קצת צ'יזי. ציון עיצוב: 7 לחלק 1, 6 ל-2

ביקורת ורקע: בעידן שלפני מסיבות ההאוס, הטקנו והטראנס, מסיבות נראו קצת אחרת. אנשים, גם במועדונים, היו רוקדים קצת פופ, קצת דיסקו, פה ושם הכניסו שירים עבריים, אבל מה שאנשים בעיקר ציפו לו זה לסלואים, שבאו לרוב בסוף המסיבה. אני לא מדבר רק על מסיבות כיתה, או מסיבות בית, אני מתכוון גם למועדונים אופנתיים. אני זוכר את עצמי כנער צעיר הולך למועדונים כמו הדפרדייה או הפיתגורס הירושלמים ואחרי מנה של טו אנלימיטד, אליס קופר ומאמי יא מאמי תפתחי את הרגליים בחסות הדיג'יי הצעיר סהר זנגלביץ', היו מגיעים השירים השקטים וההזדמנות להצמד.
שירי הסלואו חדרו לאוספי הריקודים הרגילים שחברות התקליטים הוציאו. כמעט כל טופ פופ הסתיים בשיר שקט ושירים שקטים ככבו גם בסדרת סופרמיקס המתחרה. רק שזה לא הספיק ובפונוקול הבינו את זה והוציאו את חלק הראשון של "חתום בנשיקה". האוסף, שיצא ב-1990, כוון כבר בכותרת שלו למסיבות הריקודים והיה להצלחה גדולה. למרות שהאוסף כלל לא מעט פילרים, בעיקר בחלקו השני, שירי סלואו למסיבות היו מצרך יקר ערך באותם ימים ולא היה תקליטן שהרשה לעצמו שלא להחזיק את האוסף הזה.
למרות ההצלחה היפה בפונוקול התמהמהו עם החלק השני וכשזה יצא, כמעט שנתיים אחר-כך, שירי הסלואו נבעטו כבר כמעט לחלוטין ממסיבות, לטובת ההאוס, הטקנו והטראנס. למרות ש"חתום בנשיקה 2" היה אוסף לא רע, עם ריכוז גדול יותר של להיטים מחלק 1, הוא לא זכה להצלחת ענק וחלק שלישי, למרבה הצער, כבר לא יצא לו. באותה התקופה היה נראה שעל שוק האוספים משתלטים כל אותם אוספי פופ ודאנס ושלשירים שקטים כבר אין מקום.
בנוף הזה, חברות התקליטים התעלמו מז'אנר הבלאדות, אבל הציבור לא. סדרת אוספים גרמנית שנקראת "קושלרוק", שהחלה להגיע לארץ, היתה להצלחה אדירה עם מכירות של אלפים במחיר של דיסק יבוא. אן.אם.סי מהר הבינו את הטרנד והשיקו את סדרת "You" המצליחה ואוספים שקטים ביצבצו מדי פעם גם מהמשרדים של הד ארצי והליקון. פונוקול, כאמור, היתה הראשונה בתחום, למרבה הצער גם הראשונה לזנוח אותו.

ערך אספני: כל אחד מהם שווה כ-20 ש"ח

ציון: 8 לראשון, 7 לשני

יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

A Strange Kind of Love


שם האוסף: A Strange Kind of Love

תת כותרת: שירי אהבה אחרים

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ CBS

שנה: 1990

עורכים: משה מורד וליאור סולימן

מק"ט: 467882-1

רשימת שירים - גרסת תקליט:
צד א'
1 Peter Murphy - A Strange Kind of Love
2 Nick Cave and the Bad Seeds - The Ship Song
3 John Cale - The Sleeper
4 Pixies - Ana
5 Robert Wyatt - Shipbuilding
6 The Smiths - Last Night I Dreamt That Sombody Loved Me
צד ב'
1 This Mortal Coil - Kangaroo
2 Tuxedomoon - In a Manner of Speaking
3 Nico and the Faction - My Heart is Empty
4 Joy Division - Love will Tear Us Apart
5 Bauhaus - Who Killed Mr. Moonlight
6 The Stranglers - Midnight Summer Dream

רשימת שירים - גרסת דיסק:
1 Peter Murphy - A Strange Kind of Love
2 Nick Cave and the Bad Seeds - The Ship Song
3 John Cale - The Sleeper
4 Pixies - Ana
5 Robert Wyatt - Shipbuilding
6 The Smiths - Last Night I Dreamt That Sombody Loved Me
7 This Mortal Coil - Kangaroo
8 Tuxedomoon - In a Manner of Speaking
9 Nico and the Faction - My Heart is Empty
10 Joy Division - Love will Tear Us Apart
11 Bauhaus - Who Killed Mr. Moonlight
12 The Stranglers - Midnight Summer Dream
13 Talk Talk - I Don't Belive In You
14 Depeche Mode - See You
15 Yazoo - Winter Kills
16 Marc Almond - If You Go Away
17 Thomas Dolby - I Scare Myself

עטיפה: אחת העטיפות היפות. אורנה גבריאל-דורון, מעצבת הבית של אן.אם.סי באותם הימים, השתמשה בצילום של ג'ון אבנטו (צלם הבית) שמציג זוג לובש שחורים, שנראה כחובבי אינדי וגוטיקה אמיתיים (קהל היעד של האוסף). הזוג נראה מאחור, יושב ומתנשק, באחת התמונות היפות. גבריאל-דורון צבעה את השיער של הבחור, מה שנותן לעטיפה טוויסט מעולה, כתבה את שם האוסף בכתב יד והניר עליו מודפסת עטיפת התקליט הוא קרמי ומחוספס. עטיפה מושלמת לאלבום עם רוח אינדי. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: יש את האוספים האלו שמחלחלים, משפיעים לאט, מגיעים ללב. "Strange Kind of Love", אוסף שירי האהבה האלטרנטיביים שאן.אם.סי הוציאו ב-1990, הוא אחד כזה. האוסף, שכולל 12 בלדות עם ניחוח גשם אנגלי, התקבל בצורה די שקטה כשהוא יצא ולאף אחד לא היה נראה שמדובר פה בשוס. הרעיון מאחורי האוסף היה פשוט. אן.אם.סי ערכו שירים ברוח תכניות הלילה השקטות והאלטרנטיביות של אנשים כמו מיכל ניב מתחנת הרדיו של צהל 2, עטפו את זה בעטיפה מהממת ושלחו את המוצר לחנויות על גבי תקליטים, קלטות ותקליטורים.
בהתחלה לא נראתה התלהבות יוצאת דופן מצד הציבור, אבל אלו שכן שמו לב לאוסף העבירו את השמועה מפה לאוזן. עוד ועוד אנשים נדלקו על האוסף המיוחד ומה שנראה כמו רליס צנוע הפתיע את האנשים באן.אם.סי שהדפיסו ממנו עוד מהדורה ועוד מהדורה ועוד מהדורה...
אני זוכר שבאמצע שנות התשעים ידידתי הטובה ריבה (בורשטיין) לויט עבדה בחנות התקליטים דרך האוזן בירושלים והיא היתה ממליצה על האוסף לכל בחורה עם אייליינר שחור שנכנסה לחנות, מחפשת. אני חושב שרק ריבה לבד מכרה מאות עותקים מהאוסף והיא לא לבד. אנשי חנויות התקליטים אהבו מאוד את האוסף. זה היה המוצר המושלם לכל מי שחיפש אוסף אלטרנטיבי מצויין וכידוע יש לא מעט קהל לכך.
למיטב ידיעתי האוסף הזה הודפס לפחות חמש שנים והוא נחשב לאחד האוספים האלטרנטיביים הטובים, המעצבים והמצליחים שיצאו בארץ. לקראת סוף שנות התשעים אן.אם.סי שיחזרו את הפורמולה של "Strange Kind of Love" בסדרת אוספים מעולה ומצליחה שנקראת "Kinky Love". היסודות היו באוסף האדיר הזה מ-1990.

ערך אספני: הדיסק שווה בערך 20 ש"ח. עותק טוב של התקליט סוקר באדיבות החנות גלי תקליטים בירושלים, שם נדרש עליו 80 ש"ח

ציון: 10

יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

Supermix 8


שם האוסף: Supermix 8

חברת תקליטים: אן.אם.סי/ CBS

שנה: 1990

עורכים: משה מורד ויורם ואזאנא

מק"ט: 467597-1

רשימת שירים:
צד א'
1 Betty Boo - Doin' the Do
2 Jive Bunny and the Mastermixers - Can Can You Party
3 River City People - California Dreamim'
4 Craig McLachlan and Check 1, 2 - Mona
5 Chad Jackson - Hear the Drummer (Get Wicked)
6 M.C. Hammer - Have You Seen Her
צד ב'
1 Grandmaster Flash amd Melle Mel - White Lines (Don't Do It) (Freestyle Remix by Ben Liberand)
2 M.C. Crown - Situation
3 Mellow Man Ace - Mentirosa
4 Betty Boo - Where are You Baby?
5 Depeche Mode - Policy of Truth

עטיפה: העטיפה שעשתה אורנה גבריאל-דורון היא יפה, אבל שפלה. יש כאן ציור של אישה, שגנוב מהמאייר הידוע מורדילו. הדמות בציור מחזיקה מחשבון כיס שצילם ג'ון אבנטו, כשעל המסך כתוב שם האוסף. יש גם קטע כאילו קומיקסי שהדמות הגנובה יעני אומרת: "בטי בו אומרת: מה לעשות?! - לעשות את הדו", טקסט שמתייחס לשיר הראשון של הזמרת בטי בו, שבאוסף. העטיפה, כאמור, יפה, אבל עצם הגניבה זה דבר נלוז. ציון עיצוב: 0

ביקורת ורקע: חלק 8 של סופרמיקס היה לא רע. הצד הראשון כולל מגוון טוב של להיטים די גדולים מהתקופה, מכל מני סגנונות והצד השני אמנם ברמה קצת פחות גבוה, אבל הוא עדיין סביר. כמו הסדרה המתחרה באותם הימים, "טופ פופ" של פונוקול, גם באן.אם.סי חיפשו להוציא כמה שיותר פרקים מהסדרה וחלק 8 היה האוסף הרביעי, מתוך חמש, של סופרמיקס שיצא ב-1990. עם תדירות כזאת של אוספים קשה היה לשמור על רמה אחידה ועל סיפוק תמידי של מוצר אטרקטיבי לצרכן. מכיוון שחלק 8 היה יחסית סביר, הוא גם מכר בסדר, אם כי אף אחד מהפרקים שיצאו ב-1990 לא הרשימו מסחרית כמו הפרקים הראשונים מ-1989 והפרקים היותר מאוחרים והיותר מוצלחים מ-1991.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7

Volume 5


שם האוסף: Volume 5

חברת תקליטים: IMP

שנה: 1994

עורך: יורם ואזאנא

מק"ט: IMP 2011

רשימת שירים:
1 El Sonido - Ol'a Pachanga (Pachanga Mix)
2 Cabballero - Hymn (Radio Trance Mix)
3 T-Spoon - Take Me 2 the Limit (Radio Mix)
4 Martine - Tough Girl
5 Sydney Ypungblood - So Good So Right (All I Can Do)
6 DJ Bobo - Everybody (Radio Mix)
7 Melomania - Flash in the Night (Radio Edit)
8 Good Shape - Give Me Fire (7" Radio Mix)
9 Egma - Love Is (Station Edit)
10 La Bouche - Sweet Dreams (Radio Version)
11 The O.T. Quartet - Hold that Sucker Down (Radio Edit)
12 Hope - Three Frog (Feel So Real Vocal Remix)
13 Mauro Pilato and Max Monti Present - Gam Gam (Spanish Version)
14 Fun Factory - Close to You (Radio Edit)
15 Sun Da Mental - Dancin' on a Higher Ground
16 Taleesa - A Brighter Day (Radio Edit)
17 Texture - Power of Love (Club Mix)
18 Jeanie Tracy - If This is Love (Band of Gypsies 7" Edit)

עטיפה: סטודיו איילה ואיתן החליפו את הצבעים של העיצוב הרגיל של הסדרה למשהו שנראה כמו כותרת של סרט מצוייר יפאני. נחמד. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: ה-Volume השלישי ש-IMP הוציאו בשנת 1994 הוא החלש ביותר ש-IMP הוציאו באותה השנה. החברה די מיצתה את קאדר הלהיטים שלה לאותה השנה והאוסף הזה חלש מאוד ביחס לקודמיו. IMP גם לא נעזרה כאן כמעט באף חברה ישראלית אחרת (יש כאן רק שיר אחד, זה של לה-בוש, שהם ביקשו מהד ארצי), מה שלא ממש סייע לאוסף. אספני יורודאנס אובססיביים כמו אהרון מזרחי בוודאי ימצאו כאן כמה יציאות נדירות, יעקב אשכנזי בטח יגלה שהיו כאן מלא להיטים גדולים באירופה, אבל אני מבחינתי יכולתי לוותר על האוסף הזה, כמעט במלואו. מלבד הלהיט הפותח של אל סונידו ועוד שני קטעים מדליקים של רולו (תחת השם O.T. Quartet) וסידני יאנגבלאד האוסף הזה די מעיק עלי, למרות (או בגלל) קטע 13 שמסמפל את פרחי ירושלים.
אגב, בלי קשר לסדרת Volume הישראלית, באותה תקופה החלה חברת ההפצה גונג לייבא לארץ סדרה אחרת שנקראה Volume, הפעם מבריטניה. בניגוד לסדרה הישראלית שהתמחתה ביורודאנס, האוסף הבריטי יצא על ידי לייבל חדש שנקרא גם הוא Volume, שמדי רבעון הוציא פרק אחר בסדרה שסיקרה את תחום האינדי. כל אוסף היה יוצא עם ספר שכלל ראיונות וביקורות על האומנים שבאוסף והסדרה הפכה לסוג של תנ"ך לסצינת האינדי הפורחת. הסדרה הזאת זכתה להצלחה גם בישראל ואוספיה, שהגיעו עד ל"Volume 17", שיצא ב-1996 הם פרטי אספני נדירים. אני לא חושב שצרכן של Volume הישראלית אי פעם התבלבל וקנה את הסדרה הבריטית (או להיפך), אבל זה יכל להיות מצחיק אם זה היה קורה.

הדף של ווליום הבריטית בדיסקוגז: http://www.discogs.com/label/Volume

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 6

יום חמישי, 16 בדצמבר 2010

רוק מסביב לשעון


שם האוסף: רוק מסביב לשעון

תת כותרת: מסיבת ריקודים נוסטלגית

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1993

עורכים: אלי לפיד

מק"ט: 20070-2

רשימת שירים:
1 Bill Haley - Rock Around the Clock
2 The Swinging Blue Jeans - The Hippy Hippy Shake
3 Cliff Richard - Summer Holiday
4 The Shadows - Guital Tango
5 Joe Dassin - La Chemin De Papa
6 Los Diablos - Un Rayo Del Sol (Fernando)
7 Pino Donnagio - Io Che Non Vivo
8 Eleni Karaindrou - To Vals Tou Gamou
9 Rosemary Clooney - Mambo Italiano
10 Alma Cogan - Fly Me to the Moon
11 Dalaras - La Bamba
12 Enrico Macias - L'amour C'est Pour Rien
13 Peter Sarstedt - Where Do You Go to (My Lovely)
14 Little Richard - Tutti Frutti
15 The Ventures - Hawaii Five-O
16 Lulu - March

עטיפה: צילום של קובי ישראל, עיצוב של נורית ןינד קדרון. צילום לא ממש קשור, איכות דפוס ירודה, פונטים עלובים מ-Word, צבעים נוראיים. ציון עיצוב: 0

ביקורת ורקע: אני לא יודע הרבה מאוד על אלי לפיד שערך את האוסף הזה, אבל אני כן יודע שאני מאוד אוהב את האיש, שעוד ניתקל בו כמה פעמים באתר הזה.
לפיד הוא איש רדיו, כיום ברשת ג', שבמהלך השנים ערך כמה מאוספי הנוסטלגיה הטובים שיצאו בארץ, ביניהם אוסף המחווה לתכנית הרדיו המיתולוגית "על בטוח" ששודרה ברשת ג' ואוסף המחווה לתחנת הרדיו האדירה "קול השלום".
מה שמיוחד באוספים של לפיד זה שכל אוסף שהוא עורך יש לו קונספט יחודי, תוכן מעניין, חשיבות תרבותית ומקוריות. הסיפור מאחורי "רוקדים מסביב לשעון" הוא תרבות הריקודים היחודית של שנות החמישים והשישים. בניגוד למצב כיום, או אפילו בשנות התשעים, השמונים והשבעים, כשלמעשה כל הריקודים הפופולאריים די זהים אחד לשני וכל הרוקדים במועדונים רוקדים פחות או יותר אותו הדבר, לא משנה איזה סגנון של שיר מנוגן, בשנות השישים והחמישים (וגם קודם לכך) המצב היה שונה. כל שיר השתייך לז'אנר ריקוד אחר, עם תנועות, חוקים וקודים משלו ובמסיבה היו עוברים מסגנון לסגנון, כשהרוקדים היו צריכים לדעת את צורת הריקוד השונה של כל שיר ושיר.
"רוקדים מסביב לשעון" אוצר בתוכו 16 קטעים מ-14 סגנונות ריקוד שונים (רוקנרול, טוויסט, רומבה, ממבו, טנגו ועוד). כל הקטעים כאן להיטים די גדולים ולצד כל שיר כתוב מה סגנון הריקוד שצריך לרקוד אותו, כדי שלא נתבלבל... מדליק. האוסף הזה מייצג תקופה ראשונית בתרבות המוסיקה הפופולארית, כזאת שעדיין היתה מושפעת מתקופת הריקודים הסלוניים של תחילת המאה ודי מדהים לראות עד כמה דברים השתנו מאז.
"רוקדים מסביב לשעון" הוא האוסף הראשון שאני מכיר בעריכתו של אלי לפיד. האמת היא שבזמן אמת לא הכרתי את האוסף, כנראה שהוא לא פנה לאנשים בגילי אז. נחשפתי לאוסף מאוחר יותר, בשנת 2002, כשהוא יצא בגרסה מחודשת, שוב באן.אם.סי, הפעם תחת הכותרת "Rock Around the Clock". האוסף החדש כלל 26 קטעים, ביניהם כמעט כל השירים מ"רוקדים מסביב לשעון" והוא עבד שוב באותו הקונספט של להיטים עם שמות הריקוד מוצמדים אליהם. בהוצאת האוסף המחודש, שיצא עם עטיפה הרבה יותר יפה, הוסבר שהאוסף יוצא שוב בעקבות ההצלחה האדירה של האוסף המקורי, שכבר לא ניתן היה להשיגו. מסוג ההצלחות השקטות שתמיד נחמד לגלות.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

Hit Me


שם האוסף: Hit Me

חברת תקליטים: BNE/ YoYo/ בעטיפה יש גם תודה ל-IMP ולוגו של IMP

שנה: 1998

עורכים: אבי יוסף, אלי שרגורודסקי, יורם ואזאנא

מק"ט: YOYO33-2

רשימת שירים:
1 The Tamperer - If You Buy This Record Your Life Will Be Better (feat. Maya)
2 Gala - Gala Megamix
3 Tina Cousins - Pray (Radio Edit)
4 New Londonbeat - I've Been Thinking About You '98
5 Jessica - Tell Me What You Like (Radio Edit)
6 R. Kelly - Home Alone (Radio Edit) (feat. Keith Murray)
7 Jazzy Jeff - Summertime '98 (Soulpower Radio Mix) (with the Fresh Prince)
8 Trade Secrets - I Know You Got Soul (feat. Eric B and Rakim)
9 Regina - Up to the Floor
10 Soundlovers, The - Surrender
11 Deja Vu - I Don't Want to Miss a Thing (feat. Tasmin)
12 DJ Visage - Formula '98
13 La Cream - Chateau D'Amour
14 Sham Rock - Tell Me Ma (Radio Mix)
15 Steps - Heartbeat
16 Solid Harmony - To Love Once Again
17 BackStreet Boys - I'll Never Break Your Heart (Spanish Version)
18 Bravo AllStars - Let the Music Heal Your Soul

עטיפה: יד עם כפפת איגרוף מכה את הכותרת המזמינה, בגרפיקה שהיא מאוד מאוד 1998... באופן הזוי לא מצויין בשום מקום בדיסק מי עיצב את ההעטיפה. בכל זאת, נחמד. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: ההצלחה של היטמן של הד ארצי הביאה את החברות האחרות לייסד אוספים עם שמות דומים, אף חברה אחרת לא עשתה זאת באותה הצלחה. לא הליקון עם היטליסט, לא אן.אם.סי עם היט בוקס וגם לא BNE עם היט מי. הסיבות לכשלון של הסדרות האחרות משתנה מסדרה לסדרה. היטליסט היתה הסדרה שהכי דומה במהותה להיטמן, עם שלוב של המון להיטים מהמון סגנונות, אבל המיתוג הרע שלה מנע ממנה להמריא. היטבוקס אמנם רצה הרבה זמן, אבל הסדרה היתה עם אוריינטציה יורודאנסית מדי ולא מספיק מיינסטרימית כדי לשחזר את הפורמולה המצליחה של היטמן. לגבי היט מי, אין לי ממש מה לומר. מדובר בנסיון מביך וחד פעמי של BNE ליצור אוסף פופ-מיינסטרימי, נסיון, שכאמור, לא ממש צלח.
בסוף שנות התשעים BNE היתה חברה מורכבת מאוד. מעבר לאומני הטראנס שהיא החתימה ושהכניסו לה הרבה כסף ומוניטין, היא גם ייצגה את הרפרטואר הבין לאומי של של Jive Records (בריטני ספירס, הבאקסטריט בוייז) ושל תאגיד האינדי Beggars Banquet שכולל תתי לייבלים כמו 4AD (הפיקסיז, קוקטו טווינז) ו-XL (הפרודיג'י). BNE אף פעם לא ידעה להתמודד טוב מדי עם הרפרטוארים הבין לאומיים שלה ואת להיטי אומניה, בעיקר אלו של Jive, הם לרוב העניקו לאוספים של חברות אחרות. כשב-BNE הבינו שהרפרטואר שלהם מספיק גדול כדי ליצור אוסף מיינסטרים עצמאי, הם השיקו את Hit Me. האוסף הזה נעשה עם מעט מאוד בטחון עצמי. נראה שהניסיון של BNE ליצור אוסף פופ משלהם נולד משיתוף הפעולה הצמוד שלהם עם IMP, שהוכיח לחבר'ה מ-BNE שלא צריך יותר מדי כדי להרים אוסף. האנשים מ-IMP עזרו מאוד בהכנת האוסף ויש כאן קרדיטים מרכזיים לדמויות כמו אלמוגית אלוש ויורם ואזאנא מהחברה. הלוגו של IMP אפילו מתנוסס על העטיפה האחורית בתודה מיוחדת על העזרה שלהם בהכנת האוסף.
Hit Me לא נחל הצלחה, כי הוא לא היה מספיק טוב כאוסף מיינסטרים. אם הוא היה אוסף דאנס, כמו האוספים של IMP היה לו יותר סיכוי, אבל קהל היעד שהאוסף הזה כוון אליו (בעיקר בני נוער צעירים) לא השתכנע. בסך הכל זה הסיפור המרכזי של BNE, חברה שלא הצליחה מעולם למנף את אגף המיינסטרים שלה, שזה הכסף הגדול שהופך חברה לגדולה.
באחד הפוסטים הקודמים שלי סיפרתי בקצרה את קורותיה של BNE וסיימתי את הדיווח בכך שהיא נעלמה מעל פני האדמה. בעקבות הדיווח, ידידי הטוב מיכאל מור הפנה אותי לכתבה מ-2008 בוואלה שמספרת על התדרדרותה של החברה. בכתבה מסופר על הקשיים הכלכליים אליהם החברה נקלעה ולכך שרוב עובדיה פוטרו. מנהל החברה מספר בכתבה שהחברה עוברת שיקום, דבר שלבסוף לא קרה והחברה אכן נסגרה.

ערך אספני: 5 ש"ח

ציון: 5

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

רוחות בלילה - Spirits in the Night

אחרי הראיון שניהלתי עם רן עצמון בשבוע שעבר, התחלנו לדבר על כל אותם האוספים שהוא היה מעורב בהכנתם, כשעצמון נהנה לספר בעיקר על אוסף הרוק המתקדם "Spirits in the Night" שהוא ערך עם צ'רלי סולומון. עצמון סיפר לי שרוק מתקדם היתה המוסיקה האהובה גם עליו וגם על סולומון ושזה האוסף הכי קרוב לליבו שהוא ערך. ביקשתי ממנו לספר על האוסף בעצמו והוא נענה בשמחה. זאת הזדמנות מיוחדת ונדירה ללמוד על התהליך המלא בהרכבת אוסף.


שם האוסף: רוחות בלילה - Spirits in the Night

תת כותרת: תור הזהב של הרוק המתקדם

חברת תקליטים: הד ארצי/ הליקון

שנה: 1992

עורכים: צ'רלי סולומון ורן עצמון

מק"ט: ARTON 19557

רשימת שירים:
1 Yes - Yours is no Disgrace
2 Genesis - Firth of Fifth
3 Emerson Lake & Palmer - Lucky Man
4 Rick Wakemen - Catherine Howard
5 King Crimson - Epitaph
6 Manfred Mann's Earth Band - Spirits in the Night
7 Jethro Tull - Aqualung
8 Wishbon Ash - Throw Down Your Sword
9 Roxy Music - A Song for Europe
10 Van Der Graaf Generateor - My Room
11 Greenslade - Spirit of the Dance

עטיפה: עיצוב של אורית חן צדוק על תמונה של אימג' בנק. רצינו לעשות מחווה לסטודיו האגדי "היפנוזיס" שהיה אחראי לעשרות עטיפות פרוג קלאסיות. תקציב להיפנוזיס לא היה לנו כמובן אז בחרנו תמונה סוריאליסטית משהו שהיו בה אלמנטים מאד פרוגיים ושהזכירה את רוח העטיפות הללו

ביקורת ורקע: האוסף הזה נולד מאהבה. מאהבה גדולה של צ'רלי סולומון ואנוכי לרוק המתקדם, אותו פרוגרסיב רוק מושמץ שהיה מוזיקה נון גראטה בתחילת שנות התשעים, מוסיקה של דינוזאורים עת יציאת האוסף. צ'רלי ואני חיפשנו כל הזמן נושאים לאוספים והיה ברור לנו שאוסף פרוגרסיב חייב להיעשות למרות סיכויי המכירה הלא מזהירים. צ'רלי ערך במשך שנים את תוכנית הדגל של הפרוג, "קצת אחרת", ששודרה ברשת ג' ואני גדלתי על התוכנית שבמידה רבה עיצבה את טעמי המוסיקלי. כך שמבחינת שנינו היה כאן מעין סגירת מעגל בניסיון לתעד את תור הזהב של הרוק המתקדם.

התחלנו באיסוף החומרים. יש הרכבים שלגביהם לא היו ספקות, השאלה היתה רק איזה קטע של קינג קרימזון, יס, ג'נסיס, אמרסון לייק ופלמר ודומיהן לכלול בדיסק. גם לגבי ואן דר גראף ג'נרייטור לא היו לנו ספקות, ולא היה לנו ספק איזה שיר אנחנו רוצים לאוסף-את ,"Refugees" כמובן. אבל פיטר האמיל סירב לאשר את השיר ונאלצנו להסתפק בקטע פחות מוכר של הלהקה. עם ג'נסיס לא היה לנו ספק כי "Firth of Fifth" הוא השיר. גם שיר יפהפה וגם דוגמא קלאסית ליצירת פרוג מורכבת ומוצלחת שאינה גולשת לטרחנות. כנ"ל לגבי "Epitaph" המופלא של קינג קרימזון (רוברט פריפ הוציא לנו את הנשמה עד שאישר) ו-"Your's is No Disgrace" של יס. גם מבחינת רוקסי מיוזיק וג'טרו טאל היינו מאד סגורים על עצמינו והיה לנו ברור שקטע הסיום צריך להיות "Spirit of the Dance" של גרינסלייד, קטע שהיווה את אות הפתיחה המוכר של "קצת אחרת" במשך שנים ארוכות. במקביל רצינו לשלב גם שניים שלושה "להיטי" פרוג והבחירה המתבקשת היתה "Lucky Man" של ELP וכמובן, הביצוע הענק של מאנפרד מאן ולהקתו לשירו של ברוס ספרינגסטין ""Spirits in the Night. הבנו די מההתחלה שזה גם צריך להיות שם האוסף: להיט גדול יחסית, שיר מבוקש שקשה למצוא על דיסק ושם השיר עצמו שמתלבש בול על אוסף פרוג ומשקף את תוכנו במידה רבה. אז שם היה לנו, כמה שירים מעולים ועדיין היו חסרים לנו שני קטעים לפחות לסגירת האוסף. אני כבר לא ממש זוכר מי סירב לנו (פינק פלויד כמובן, נדמה לי שג'נטל ג'איינט ואולי עוד כמה) וברור לחלוטין שהקטע של ריק וייקמן הוא פילר לא מוצלח אבל לא היו לנו ברירות. היתה גם ביקורת על כך שכללנו בדיסק שיר של ווישבון אש, שבכלל לא בטוח שהיא להקת פרוג אבל כאן היה בבירור עניין של טעם אישי. האלבום ממנו לקוח השיר של ווישבון אש, ","Argus הוא אחד התקליטים הכי אהובים עלי בכל הזמנים וכבר מדובר בהרבה שנים. אז לקחתי לעצמי חירות לכלול באוסף שיר מאלבום שאני מאד מאד אוהב, גם אם הוא לא מתאים לאוסף במאת האחוזים.

לאחר כמה חודשים היו לנו רשימת שירים סופית, סדר עריכה ואת שם האוסף. הגענו לשלב העטיפה. רצינו כמובן לעשות מחווה לסטודיו האגדי "היפנוזיס" שהיה אחראי לעשרות עטיפות פרוג קלאסיות. תקציב להיפנוזיס לא היה לנו כמובן אז בחרנו תמונה סוריאליסטית משהו שהיו בה אלמנטים מאד פרוגיים ושהזכירה את רוח העטיפות הללו. כאמור, מוזיקת הפרוג היתה באותם ימים ממש משוקצת וצ'רלי ואני קיווינו שאולי מאזינים צעירים יתוודעו למוסיקה הזו באמצעות האוסף. לכן הציע צ'רלי שננחיל לאוסף ערך מוסף בדמות טקסטים קצרים לגבי כל קטע והלהקה שבצעה אותו. לקחתי על עצמי את המשימה באהבה ולאחר שסיימתי לכתוב את הקטעים הללו הוספתי עוד מאמר על הז'אנר בכללותו כולל סקירה היסטורית קצרה. אני לא משוכנע שעשו את זה לפנינו, אבל באוסף שנולד מאהבה וקצת שליחות מיסיונרית, זה התבקש. רצינו בפירוש להגיש אוסף פרוג מושלם מכל האספקטים. צ'רלי תרם את הפראזה החותמת את החוברת Some Dinosaurs never die, they just hibernate , צירפנו איור של דינוזאור חמוד בשביל הקריצה והאוסף היה מוכן.

האוסף כצפוי לא היה הצלחה מסחרית גדולה. אני חושב שבזמנו הוא נמכר בשלושת אלפים עותקים אבל זה אחד האוספים שאני הכי אוהב, מאלו שהייתי מעורב בעשייתם. וכן, עד היום אני מת על מוזיקת הדינוזאורים הזו.

רן עצמון

ערך אספני: 60 ש"ח

יום שבת, 11 בדצמבר 2010

זה חוזר - להיטי שנות ה-70


שם האוסף: זה חוזר - להיטי שנות ה-70

חברת תקליטים: הד ארצי/ הליקון/ רשת ג'/ רשות השידור

שנה: 1993

עורכים: רות כידן, מנחם גרנית וגלעד בן-שך

מק"ט: ARTON 19515

רשימת שירים:
CD1:
1 England Dan - I'd Really Love to See You Tonight
2 Dolly Parton - Jolene
3 America - Sister Golden Hair
4 Paul Simon - Mother and Child Reunion
5 The Charlie Daniels Band - The devil Went Down to Georgia
6 Bonnie Tyler - It's a Heartache
7 Matthews' Southern Comfort - Woodstock
8 Gary Wright - Dream Weaver
9 Rose Royce - Love Don't Live Here Anymore
10 Roberta Flack - Killing Me Softly with His Song
11 Billy Paul - Me and Mrs. Jones
12 Rita Coolidge - Higher and Higher
13 The Buggles - Video Killed the Radio Star
14 City Boy - 5 7 0 5
15 The Guess Who - American Women
16 Norman Greenbaum - Spirit in the Sky
17 Brian and Michael - Matchtalk Men and Matchtalk Cats and Dogs
18 Jim Capaldi - Love Hurts
19 Earth and Fire - Memories

CD2:
1 Peter Gabriel - Solsbury Hill
2 Lindisfarne - Meet Me on the Corner
3 Stealers Wheel - Stuck in the Middle with You
4 The Motors - Airport
5 Strawbs - Part of the Union
6 Kursaal Flyers - Little Does She Know
7 Bachman Turner Overdrive - You Ain't Seen Nothing Yet
8 The Doobie Brothers - Listen to the Music
9 Gary Moore - Parisienne Walkways
10 Gallgher and Lyle - Heart on My Sleeve
11 Sniff n' the Tears - Drivers Seat
12 Blue Oyster Cult - Don'T Fear the Reaper
13 The Cars - My Best Friend's Girl
14 Roxy Music - Love is the Drug
15 Sparks - This Town Ain't Big Enough for Both of Us
16 Peddlers - Girlie
17 John Miles - Music
18 Mike Oldfield - In Dulci Jubilo

CD3:
1 5000 Volts - I'm on fire
2 Bay City Rollers - I Only Want to be with You
3 La Bionda - One for You, One for Me
4 John Paul Young - Love is in the Air
5 Smokie - Living Next Door to Alice
6 Carpenters - Goodbye to Love
7 White Plains - When You are a King
8 Three Dog Night - Joy to the World
9 Oscar Benton - Bensonhurst Blues
10 Anne Marie David - Tu Te Reconnaitras
11 Nada - Il Cuore E' Uno Zingaro
12 Barrabas - Woman
13 Afric Simone - Ramaya
14 Bruno Castucci - La Nouba
15 Baccara - Yes Sir, I Can Boogie
16 Hot Butter - Pop Corn
17 Mungo Jerry - In the Summertime
18 Middle of the Road - Soley Soley
19 The Sweet - Co-Co
20 Dawn - Candida

עטיפה: אחת היפות. רפי דייגי השתמש בצילום של עודד קליין, שצילם המון תקליטים ותקליטונים, אלו שמרכיבים את האוסף. התמונה צולמה כנראה במשרדי קול ישראל בהלני המלכה בירושלים. איך אני יודע? על התקליטון של באגלז רואים את מדבקת הקטלוג של תקליטיית קול ישראל... בפנים רואים עוד תקליטים ויש גם טקסט נחמד של אחד מעורכי האוסף, גלעד בן-שך. מקסים. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: המזג האוויר החורפי בחוץ, ביחד עם האוסף הזה, לא יכולים שלא להעלות דמעות של נוסטלגיה בעיניי. זכרונות הילדות המרכזיים שלי נראים די זהים אחד לשני, פשוט מפני שרוב הזמן עשיתי פחות או יותר את אותו הדבר. התמונה מאוד ברורה בזכרוני. אני רואה את עצמי כילד בירושלים, מסתובב בחורף בין רחובות העיר האפורים, עם ווקמן על האוזניים שתמידית מכוון ל-97.8 אף.אם, התדר של רשת ג', שומע את כל המוסיקה הבין לאומית הזאת, מנותק מהמציאות המייאשת סביבי, מרגיש שאני חלק מהעולם.
בשלהי הילדות שלי הגעתי לעבוד ברשת ג' ההיא, שזה היה חלום שהתגשם מוקדם מדי. הייתי מסתובב במסדרונות התחנה, מעריץ אנשים מכל עבר. עורכי מוסיקה שהיו מאזינים בתשוקה לתקליטים, מכינים תכניות, מביאים אותם לשדרנים שמשדרים לכל אותם ילדים כמוני, שהיו מוקסמים.
המון אנשים מדהימים היו שם ברשת ג'. לא רק חברי הקרובים רז ניצן, עופר נחשון ויוסי כסיף, אלא גם דמויות משפיעות ואהובות כמו ציפי מייזלר, דליה הלר, עפרה הלפן, רות כידן, רות נבו, שמעון פרנס, גלעד בן-שך, עודד גילור, אמנון שילוני, שולי דיכנו, עדי נווה, מנחם גרנית, יהודית רודד, טוני פיין. כל אלו היו אנשים מאחורי הקלעים, שהערצתי את עבודתם ושיחדיו הם עצבו דור שלם עם התכניות המושלמות שהם יצרו ברשת ג' ב-21 שנות קיומה.
במהלך שנות קיומה רשת ג' גם היתה חתומה על כמה אוספים. נכון, לא המון, אבל על כמות יפה וטובה. אחד האוספים האהובים על בכל הזמנים הוא "הגדולים של ג'", אוסף פופ עכשווי שיצא בשנת 1985 ולצידו מככבים עוד כמה דברים שיצאו בחסות התחנה. גם האוסף הזה, "זה חוזר", הוא אחד הטובים שנעשו פה. את האוסף יצרו העורכים מנחם גרנית, רות כידן וגלעד בן-שך, עם עוד איש ג' לשעבר, צ'רלי סולומון, שאז כבר ניהל את המחלקה הבין לאומית בהד ארצי. כפי שאפשר לקרוא מהטקסט של גלעד בן-שך במעלה העמוד, האוסף הוא אוסף המשך לאוסף מצליח אחר שהחבורה יצרה יחדיו, חמש שנים קודם. האוסף מבוסס על תכנית שבועית ששודרה בגימל, אך למעשה הוא מורכב, פלוס מינוס, כמו שלוש תכניות, אחת של כידן, אחת של גרנית ואחת של בן-שך. כך, החלק הראשון שכולל פופ, רוק ומוסיקת נשמה נשמע כמו משהו שכידן היתה עושה באחת מתכניות הערב שלה. הדיסק השני שכולל המון רוק מתקדם ופסיכדליה מאוחרת נשמע כמו תכנית ספיישל של מנחם גרנית. הדיסק השלישי עם כל להיטי הקלאב מד והדיסקו שבו שנמע כמו שעה של "על בטוח", התכנית המיתולוגית בשבת בעשר בבוקר בעריכת בן-שך.
רשת ג' מתה באותו יום עצוב באוקטובר 1997 כשבהנהלת רשות השידור החליטו שזה יהיה רעיון יותר טוב לשדר רק מוסיקה בעברית. את המפעל חיים הזה אף אחד אף פעם לא החליף וזאת אחת מהסיבות המרכזיות לכך שאנחנו מגדלים כאן ב-15 שנים האחרונות דור של צערים עם טעם מוסיקלי פרימיטיבי, שלא לומר נבער. אלו שבאמת גדלו על אותה רשת ג' יודעים בדיוק על מה אני מדבר. אם הם מעוניים להזכר, האוסף הזה יכול לשחזר רק קמצוץ מהעושר והאושר היומיומי שהתחנה הזאת העניקה לכל כך הרבה אנשים.

ערך אספני
: 25 ש"ח

ציון: 9

יום שישי, 10 בדצמבר 2010

אוסף רוקסן


שם האוסף: אוסף רוקסן

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1993

עורכים: לירון תאני, קארן רוז ורן עצמון

מק"ט: ARTON 19511

רשימת שירים:
1 Jane's Addiction - Stop!
2 Red Hot Chili Peppers - Give it Away (Rasta Mix)
3 Wreckx N Effect - Rump Shaker
4 Del the Funkee Homosapien - Mistadobalina
5 Prince - Sign "O" the Times
6 Seal - Crazy
7 Tom Petty - Refugee (with the Heartbreakers)
8 Yes- Owner of a Lonely Heart
9 The B52's - Roam
10 Pretenders - Middle of the Road
11 R.E.M - Orange Crush
12 The smiths - Bigmouth Strikes Again
13 Skid Row - Wasted Time
14 Body Count - Body Count
15 Alannah Myles - Black Velvet
16 Lou Reed - Walk on the Wild Side

עטיפה: נקי ויפה. תמר קרוון לקחה את הלוגו המעולה של ה"רוקסן", הוסיפה מסביב בדהוי את שמות האומנים, הכל על רקע שחור. מעביר נהדר את תחושת העיצוב הכהה והמינימליסטית של ה"רוקסן". טוב מאוד . ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אני יכול לדבר די הרבה על מועדון ה"רוקסן", אבל אני מרגיש שאין לי כל כך מה להוסיף על מה שאפשר למצוא בגוגל. בכל זאת, אני אתמצת בקצרה: ה"רוקסן" היה מועדון חשוב מאוד בתולדות המועדונים הישראליים. בפער שבין מועדוני הקאלט שכולם טוענים שהם היו שם, אבל אף אחד לא היה שם באמת (הפינגווין והליקוויד) למגה מועדוני ההאוס של הניינטיז (האומן 17 ואלנבי 58) צץ לו מועדון רוק אלטרנטיבי אמיתי. ה"רוקסן פעל מסוף האייטיז עד 1994 והיה מועדון הדגל של סצנת האלטרנטיבה הגיטריסטית הראויה היחידה שצצה כאן, עם אומנים כמו הקספרים, נושאי המגבעת, אביב גפן ואחרים, שהופיעו באופן תדיר במקום, לצד כמה ליינים מסיבתיים קבועים במקום. המועדון גם אירח כמה אומנים נחשבים מחו"ל בזמן אמת, ראויים לציון הם רדיוהד, Therapy, בייבס אין טויילאנד וקינגמייקר.
ה"רוקסן", שעבד באזור התעשייה של רמת החייל, פעל באידאולוגיה רוקנרולית אמיתית. מעבר לריח הזיעה, בירה וסיגריות הראויים, המועדון פיתח אנטגוניזם מתנשא כלפי סצנת הדאנס המתפתחת ואף הגדיל ביצירת ליין הרוק הכבד "מוות לטכנו". בסופו של דבר, הפשיזם הרוקנרולי הזה עלה לרוקסן בחייו, מפני שעד סוף הניינטיז סצנת האלטרנטיבה היתה ברובה אלקטרונית והרוק, גם האלטרנטיבי, הפך לאנכרוניסטי בתדמיתו. אבל קצת רצתי מהר מדי, מפני שבתחילת הניינטיז המועדון הזה עוד היה נכון והאנטי שלו כלפי מוסיקה אלקטרונית היה סוחף, אמיתי ועדיין בגדר דיון רלבנטי.
בין כל אלו, הד ארצי האמינו שה"רוקסן" הוא מותג מספיק חזק כדי שהוא ימכור אוסף. רן עצמון וקארן רוז מהד ארצי חברו לתקליטן הבית של ה"רוקסן" - הדיג'יי הקולבוייניק לירון תאני וביחד הם אספו 16 קטעים שבדיעבד לא ממש מעבירים את התחושה שהמסיבות במועדון יצרו.
האוסף הוא אוסף אלטרנטיבה-מיינסטרימית עם נגיעות היפ הופיות מגניבות. אין כאן שום דבר מהגראנג' שכבש אז את הרחבה של הרוקסן, מן הסצנה המנצ'סטרית החמה של התקופה, מן הגל האלטנטיבי התל אביבי של תחילת העשור או אפילו מן הלהקות המעולות מחו"ל שהופיעו במקום.
אני מודה, בזמנו מאוד אהבתי את האוסף הזה, פשוט כי יש בו שירים ממש ממש טובים. רק חבל, כאמור, שהוא לא באמת מעביר את התחושה המדהימה של המועדון המדהים ההוא.

ערך אספני
: 20 ש"ח

ציון: 7

יום שלישי, 7 בדצמבר 2010

ראיון עם רן עצמון, האיש שהמציא את היטמן


לרגל הפוסט המאה של הבלוג אנחנו שמחים לארח כאן אושייה יוצאת דופן, את רן עצמון מהד ארצי. עצמון החל את דרכו בשנות השמונים כמוכר בחנות התקליטים המיתולוגית "ספיר" ממדרחוב בן יהודה הירושלמי. אחרי שנתיים הוא התקדם והפך לסוכן מכירות של חברת התקליטים הד ארצי, תפקיד שהוא מילא בהצלחה עד שנסע לארצות הברית כדי לעשות תואר בלימודי תעשיית המוסיקה. ב-1991, כשהוא בן 31, עצמון חזר לארץ ושמיל סחר, מנכ"ל הד ארצי דאז, שהכיר את עצמון מתקופתו כסוכן, החזיר אותו לחברה. התפקיד החדש של עצמון היה המנהל בישראל (לייבל מנג'ר) של החברה גפן/MCA, שהיתה אז חמה מאוד בזכות ההחתמה של נירוונה והאלבומים הצפויים לגאנז אנד רוזס ואירוסמית.

עצמון התקדם עם הזמן להיות מנהל המחלקה הבין לאומית של הד ארצי. "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי המחלקה הבין לאומית מנתה ארבעה אנשים", מספר עצמון מביתו שבנווה צדק, "כשעזבתי ב-1998, לפני החורבן, היינו עשרה". עצמון קידם את המחלקה הבין לאומית בהמון אפיקים, אבל היה זה תחום האוספים שהיה גולת הכותרת של פעילותו בחברה. "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי היינו מוציאים שלושה-ארבעה אוספים בשנה", נזכר עצמון, "בשנים המאוחרות יותר היינו מוציאים עשרות". עצמון עצמו ערך והפיק עשרות אוספים, כששיא הפעילות שלו נרשם כשהגה יחד עם צ'רלי סולומון את סדרת "היטמן", ששינתה את פני החברה הישראלית. "סדרת הלהיטים של הד ארצי בתחילת שנות התשעים היתה הפרופסור הדיגיטלי", משחזר עצמון, "הסדרה היתה ממותגת רע ולא הצליחה למכור. ישבנו, צ'רלי ואני, והחלטנו שבמקום הסדרה הכושלת של הפרופסור צריך לעשות אוסף שיהיה גם מסחרי וגם איכותי. זה פחות או יותר היה הקונספט, המזל הוא שבאותה התקופה יצאו מלא להיטים איכותיים".

במה היטמן היה שונה מאוספים אחרים?

השקענו המון במיתוג שלו. העיצוב של שרון מורו מאוד עזר. זה גם היה האוסף הראשון שפורסם בטלוויזיה, אבל הכי חשובה היתה ההבנה שכל היטמן חייב להיות פצצה, בלי פשרות ופילרים. כל רליס צריך להיות אירוע.

מתי הבנתם שהיטמן זאת תופעה תרבותית?

אחרי השלישי, כשהבנו שהשוק ממש מחכה לזה. חנויות לחצו עלינו להוציא כבר עוד אחד. יום יציאה של היטמן היה יום חג בהד ארצי. היתה ממש התרגשות באוויר.

יש לך את נתוני המכירות של הסדרה?

קבל:

היטמן 1 – 50 אלף

היטמן 2 – 25 אלף

היטמן 3 – 45 אלף

היטמן 4 – 20 אלף

היטמן 5 – 30 אלף

היטמן 6 – 30 אלף

היטמן 7 – 200 אלף!!!

היטמן 8 – 80 אלף

היטמן 9 – 30 אלף

200 אלף להיטמן 7? זה אומר בעצם שזהו האלבום הלועזי הנמכר ביותר בישראל בכל הזמנים!

אין ספק בכלל. בפער עצום.

אם היטמן היתה סדרה כל כך מצליחה, למה הוצאתם אוספי להיטים אחרים במקביל?

קודם כל, לא הכל נכנס להיטמן. שנית, זה גם עניין של שיתופי פעולה עם חברות אחרות, שיקולים מסחריים, ושוב, ההבנה שכל היטמן חייב להיות פצצה, לא מסוג האוספים שאפשר להוציא אחד מהם כל חודש.

נחזור רגע לשרון מורו שעצבה את הלוגו ואת העטיפות הראשונות של היטמן. איך הגעתם אליה ואיך בכלל בחרתם את המעצבים לעטיפות האוספים?

כשהגעתי להד ארצי היתה רק מעצבת אחת שעשתה את כל העטיפות, בקבלנות. אמרתי שזה לא הגיוני. בדיוק הכרתי את שרון מורו בנסיבות אחרות והצעתי לה להכין סקיצה לאוסף האייטיז "80 מי יודע?". למרות שהיא לא עשתה עטיפות עד אז, היא עשתה עבודה נהדרת וטבעי היה שנציע לה לעצב לנו את העטיפה של היטמן. היא הביאה הברקה אדירה ואחר כך היא עשתה לנו עוד הרבה עטיפות, כשבין השאר היא גם עשתה עטיפות לאלבומים של שלמה ארצי.

חוץ ממנה, תמיד נתנו צ'אנס למעצבים לא מוכרים שהוכיחו את עצמם בהמשך. דור כהן, לדוגמה, בא אלי אחרי הלימודים, הציע את עצמו, נתתי לו לעשות סקיצה ואחרי זה הוא עשה מאות עטיפות. בסך הכל צריך שתהיה כימיה עם המעצב. זה מאד חשוב.

איך החלטתם על הוצאת האוספים האחרים, נגיד אותו אוסף אייטיז, או אוספי ז'אנר אחרים?

במקרה של "80 מי יודע?", זה היה טבעי. נגמרו האייטיז, זה הזמן לאוסף סיכום. אגב, קופסה מעולה בעיני. לגבי אוספים אחרים, בשלב מסוים המדיניות שלי היתה שכל עובד במחלקה חייב ליזום אוסף אחד בשנה, לפחות. שומעים רעיון, מגלגלים רשימה, בודקים קצת את האווירה הכללית ויוצאים לדרך.

איזה כישלון יוצא דופן זכור לך?

לא יודע אם כישלון, אבל שני אוספים שמאד קרובים לליבי מבחינה מוזיקלית ורגשית לא הצליחו כמו שחשבתי. "Easy Love", שערכתי עם שמעון בן נון, אוסף סול רך ופאנק, ו-"Turn on the Radio", אוסף אמריקנה נהדר שעשיתי עם סולומון. מצד שני ערכתי את "רומנטיקה קלאסית", האוסף הקלאסי הכי נמכר לאותו זמן, שמכר בטרוף, אז זה מתאזן. גם היטמן 9 היה כישלון יחסי. חרא של אוסף.

עד כמה הנהלת החברה התערבה לכם, אם בכלל, בפעילות?

לזכותם יאמר שהם הבינו עם מי יש להם עסק ונתנו לנו יד חופשית ואת התקציבים שביקשנו. גם מחלקת המכירות היתה מתגייסת כולה להצלחת האוספים.

היו לכם שיתופי פעולה בהמון אוספים עם הליקון. הם לא היו בעצם חברה מתחרה?

בתחילת שנות התשעים הם ייצגו בארץ רק את וירג'ין ו-A&M, כך שלא היה להם מספיק רפרטואר לאוסף עצמאי והם היו צריכים פלטפורמה חיצונית. שני הצדדים נהנו מזה, כי אנחנו קיבלנו מהם עוד כמה להיטים לאוספים שלנו.

אחרי שהם קיבלו את זכויות ההפצה בישראל לפוליגראם, השתנה מאזן הכוחות, אבל הם לא רצו לוותר על השותפות בהיטמן. היו הרבה תככים ומריבות בנושא, בעיקר מה יהיה חלקה של הליקון. הם ניסו להוציא סדרה מתחרה והתרסקו. היתה גם המון פוליטיקה בעניין – הקשרים בין שמיל סחר ורוני בראון וכאלה...

למה הד ארצי, עם כל הרפרטואר שלה, נכנסה לכל הבלאגן הזה?

לפעמים היה להליקון שיר שממש היינו חייבים בהיטמן, אז הם היו מתנים את מתן השיר בכך שנשים באוסף עוד שירים שלהם. מדובר היה בהרבה מאד כסף מתמלוגים, וכאמור, עכשיו אני נזכר שגם בהמון פוליטיקה.

והשיתוף עם IMP, מאיפה הוא הגיע?

מתוך רצון להתרחב לתחום הדאנס, שהרגשנו חלשים בו. לכן פנינו למי שנחשב לחזק בתחום. הרבה היה מבוסס על חברות קרובה עם החבר'ה מ-IMP ומשיקולים מסחריים. היות ו-IMP הופצו על ידי הד ארצי, היה לנו שווה לשתף איתם פעולה. הוצאנו ביחד כמה אוספים מאד מצליחים. יורם ואזאנא היה איש מאוד חזק אז.

ולמה לא עבדתם עם אן.אם.סי?

הם האויב מחולון! היתה תחרות גדולה מאד בין החברות. מעבר לפרסטיז'ה, היה מדובר בהרבה מאד כסף. הם היו המתחרים הגדולים ושיתוף פעולה לא עמד על הפרק.

עד כמה התבאסתם כשחברה אחרת הוציאה אוסף מצליח?

אימים! אבל זה היה גורם לנו למוטיבציית שיא.

מה היה חשוב לכם יותר? לקדם אלבומי אמן או אוספים? איך נעשה האיזון בין השניים?

כשאתה מייצג חברות מחו"ל אתה מחויב לקדם אמנים שלהם ואתה חייב להוכיח את עצמך. אתה לא יכול לפשל ברליס של מדונה. יש אוספים יותר חשובים ויש כאלו שמשקיעים בהם פחות. בכל מקרה, היטמן תמיד היה הרליס הכי חשוב בשנה.

היתה מחשבה באיזשהו שלב להתחיל למכור סינגלים?

זה ממש לא עמד על הפרק. זה היה בגדר לכרות את הענף שעליו אתה יושב.

אתה מתגעגע לתקופה?

מאד! לא רק אני, כל מי שהיה אז בתחום. זאת היתה תקופה נפלאה. עשינו חיים משוגעים ועבדנו במה שאנחנו אוהבים. היתה אז תעשייה אדירה ומוזיקה מעולה. לא כמו היום.

מה קרה, בעצם, להד ארצי?

סיפור ארוך וכואב... כל כך כואב שלא בא לי לדבר על זה. מה שהרס אותה זה שקנה אותה מישהו שלא הבין בשיט בתחום. צחוק הגורל הוא שהיא נקנתה בסוף על ידי האויב מחולון...

איך אתה רואה את תעשיית המוסיקה הישראלית כיום?

מצד מכירת הדיסקים - העסק לפני מוות קליני. מצד שני, יש אחלה מוסיקה והופעות מעולות. צריך לשנות את החשיבה, להבין שהדיסק מת ולהמשיך הלאה. מבחינת המוסיקה עצמה אנחנו בתקופה טובה מאד.

מדוע לדעתך אין iTunes ישראלי? ואם יהיה, אתה חושב שהישראלים יהיו מוכנים לשלם כסף על הורדות חוקיות?

כל כך הרבה פוליטיקה מעורבת בעניין, הרבה צרות עין וטיפשות. ישראלים מורידים היום באופן פיראטי כי אין כמעט פלטפורמות נוחות והוגנות להורדה בתשלום. אבל שמעתי שזה הולך להשתנות בקרוב. אני חושב שעם ממשק טוב ומחיר הוגן - זה יעבוד.

במה אתה עוסק היום?

יש לי חברה, "רן עצמון מוזיקה", שעוסקת בטיפול בזכויות יוצרים ומבצעים, ייעוץ מוזיקלי, ייצוג כותבים ובעיקר התאמת מוזיקה לסרטים ופרסומות. אנחנו אחראים, למשל, לפרסומת החדשה של אורנג' ולפרסומות לפלאפון, ישראכרט, בנק הפועלים, לאומי ומפעל הפיס. הוצאנו דיסקים לחברות מסחריות, אנחנו אחראים על המוסיקה בסניפי שקם אלקטריק, על זכויות מוזיקה לסרטים כמו "ואלס עם באשיר" ו"פעם הייתי". תקצר היריעה.

תודה רבה, רן. האוספים שעשית השפיעו רבות עלי ועל קוראים רבים של האתר הזה.

בכיף. רק חשוב לי לציין שעבדו איתי עוד הרבה אנשים מוכשרים שתרמו לאוספים, כמו סולומון הגדול מכולם, שי ברזילי, אבישר סביר ועוד.

תודה לאנדריאה סלצ'אן שעזרה בשכתוב הפוסט ביומהולדתה. מזל טוב, בייבי.